כבר שנים רבות שמנהל המשק של בית"ר ירושלים, מאיר הרוש, מחכה לזה. שהילד הצנום מדימונה, שעבר קריירה שכל אחד יכול לחלום עליה, יעלה על המדים, עם המנורה בצד ימין של החזה, ויעזור להחזיר את בית"ר למסלול הנכון. בדיוק ככה הוא מדמיין את זה. ואם הוא מחכה, אז כנראה הוא יודע למה.
מבקיע, מנשק את הטבעת שמסמלת אותו כל כך הרבה, ורץ לכיוון היציע המזרחי לעבר אלפים משולהבים. כל כך הרבה שנים חיכיתי לרגע שיוסי בניון יעשה את הצעד הזה, את העלייה הברוכה לטדי, לבית וגן, לבית"ר ירושלים. ופתאום זה נראה לכולם טבעי, ולא סתם טבעי, אלא גם כזה שעשוי לתת ארומה של יותר ממקום שלישי, לדחוף צעד או שניים קדימה יותר מהשנתיים האחרונות.
יוסי בניון בבית"ר ירושלים, זה צירוף שלא ברור איך לא קרה עד עכשיו. מספיק היה לראות את הפורומים, את אלפי הודעות הוואטסאפ. מצד אחד חששות, אבל באופן משכנע יותר מהניצחון של ריאל בגמר הצ'מפיונס, את הודעות התמיכה והשמחה. יוסי בניון בבית"ר ירושלים זה לא עוד סתם שחקן שבא למלא משבצת.
בניון, בא ליהנות בבית"ר (אודי ציטיאט)
תקראו לי רומנטיקן, ותגידו שהוא מעבר לשיא. בשניהם אתם צודקים, אבל לפחות לגבי הדבר השני, מדובר בשחקן שיכול בהינף רגל להכריע משחקים, ולעשות הבדלים (מי כמונו סבלנו ממנו בכל קבוצה בה שיחק נגדנו). בניון בא לפרוש בבית"ר, אבל השאלה הגדולה היא האם הוא יצליח לייצר משהו, שיגרום לאפטר שוק בקבוצה. הוא לא מתוכנן להיות השחקן המרכזי בקבוצה, ולא בטוח שהוא צריך. הוא הגיע לשלב הכי כייפי לשחקן כדורגל – הוא בא ליהנות, וכשבניון נהנה על המגרש, בדרך כלל 11 שחקנים בקבוצה היריבה סובלים.
זאת תהיה עונת מבחן, כיוון שלא מדובר בעוד עונת בנייה, השנה בית"ר ירושלים צריכה להתחיל ולחזור לצמרת. הרבה מאוד שחקני בית"ר, שחזרו מצולקים ממכבי חיפה ומכבי ת"א, מגיעים לבית"ר ומצליחים לחזור וליהנות מכדורגל. עידן ורד ואיתי שכטר הן רק שתיים מהדוגמאות של העונה שעברה, ניקיטה רוקאביציה שולח ד"ש חמה מהספסל של גיא לוזון, הוא ההפך המוחלט.
מהבחינה המקצועית, נראה שבבית"ר הפיקו לקחים מטראומת העונה שעברה, כשכל הנטל נפל על איתי שכטר, והספסל, שהיה מקצועית כמה דרגות מתחת להרכב הראשון, ולא סיפק את הסחורה. למרות זאת, ועם שורת קשרים באמת בלתי נגמרת, בית"ר חייבת לשים דגש על ההגנה. הבור של רואדה יורגש, מורגש וגם מעלה חשש לקראת המשחקים מול ושאש ההונגרית.
אל תטעו, אוהדי בית"ר שמחים, אבל עדיין חשדניים, בעיקר לאור העונה המתישה שעברו. היה נחמד, אבל נחמד כבר לא עובד ובינוניות כבר לא מתקבלת. הפילוג בקהל אמנם שכך בחסות הפגרה, אבל כמו כל דבר בבית"ר, יחזור למימדים מפלצתיים במידה והדברים המרכזיים, כמו כדורגל, לא יקרו.
בצד הארגוני של בית"ר כבר הצהירו על כך שהם רוצים לראות רכישת מנויים גדולה מצד האוהדים, אבל שכחו לנצל את המומנטום ולפתוח כבר מעכשיו את האפשרות למנוי. רף 3,500 המנויים מהעונה שעברה הוא רף שבית"ר צריכה לעבור, גם אם תפתח את העונה מחוץ לטדי.
בינתיים, נראה שאלי טביב מוריד מעט פרופיל, ונותן לאוחנה לרוץ קדימה. אליל הירושלמים, בקרב צמוד עם דוד המלך, מבלה שעות על גבי שעות במועדון, רוצה להצליח ורוצה לעשות זאת מההתחלה. את הוי הראשון הוא הצליח לסמן בעבודה שקטה, ובשיחת טלפון אחת לילד שהעריץ אותו, הוא גרם לכולנו לחלום. האווירה מתחילה להשתנות – אבל יש שם עוד הרבה מאוד עבודה.
מה דעתך על הכתבה?