מאווירה של גביע הטוטו לכמעט אסון: עוד לילה אלים בדוחא

על פניו, למרות הדם החם בין הקהלים, המשחק בדוחא היה אמור לעבור בשלום. מכבי איבדה סיכוי מעשי לזכות באליפות ורק כ-500 צהובים עלו צפונה. סכנין משחקת כדורגל רע והקהל המקומי הצביע ברגליים ולא הגיע בהמוניו.

בניגוד לפעמים קודמות, נכנסתי לסכנין ללא ליווי משטרתי והתחושה הייתה נינוחה למדי. "מה זה? יש אווירה של גביע הטוטו", אמר לפחות כל אוהד שני שנכח באצטדיון. כרגיל – שני המחנות קיללו, אבל לא היה שם משהו שיגרום למישהו לאבד שליטה.

בשלב מסוים, לקראת סוף המשחק, אוהדי בני סכנין החלו לשיר "שתהיה שואה למכבי" והקהל הצהוב הגיב עם שירת התקווה. מכאן ועד הסיום היו שירים שחרגו מגבול הטעם הטוב מצד שני הצדדים. מכוער, מיותר – אבל לא משהו שלא שמעתי בעבר במשחקים בין הקבוצות.

מעצר חשוב בסכנין, אמש (דני מרון)

חלק מהקהל של סכנין נטש את האצטדיון וכעבור מספר רגעים, משום מקום, הושלכו אבנים לתוך היציע בו ישבו אוהדי מכבי תל אביב. במקום שמשטרת ישראל לא תאפשר לקהל של מכבי לצאת ותאתר את הזורקים, היא שחררה אותם לתוך הלבה הרותחת ותוך שנייה הכל התלקח.

בחוץ הייתה התקהלות גדולה ותחושה שמשהו רע הולך לקרות. הגרעין הקשה של אוהדי מכבי, שידוע כבעייתי, יצא החוצה בריצה והיה נראה דרוך. הבנתי שמשהו לא טוב הולך לקרות. בעוד אני מגלגל סיגריה וממתין שהעומס ירד, כשבעה אוהדי בני סכנין נעמדו מול הרכב שלי – בתוך החנייה של הקהל האורח – וחיפשו עם מי לריב. קללות נגד יהודים, שירי הלל לבאר שבע ואיחולי שואה. מבט של רצח בעיניים. תוך מספר שניות אותו גרעין קשה ודרוך נענה ל"הזמנה" ומול עיניי פרצה קטטה המונית. מכות רצח. אגרופים ומקלות. הרעש שנוצר גרם לעוד מקומיים להגיע. אבנים הושלכו מכל עבר ושרקו לי ליד הרכב. ‏שתי דקות שלמות של החלפת מהלומות ואין אף שוטר בסביבה.

בשלב הזה, מודה ומתוודה, נלחצתי. הרגשתי לא בטוח. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה חוויתי תחושה כזו. יותר ויותר שוטרים הופיעו וניסו להשתלט על המהומה. התחלתי לגלוש עם הרכב ומצד ימין ראיתי מישהו מקבל טיפול, משמאל עצורים ובהמשך עוד משליכי אבנים. בתוך כל הבלאגן השוטרים הפנו אותנו לדרך מילוט חשוכה, מסריחה כמו רפת ומלאת בורות. אבל מה זה משנה, הם רק רצו שנסתלק משם כמה שיותר מהר אחרת? אחרת הכל יכול לקרות.

אווירה של גביע הטוטו (דני מרון)

אוהדי מכבי ת"א, כפי שכתבתי קודם, לא קדושים ואפילו רחוקים מכך – אבל את התחושות שלי, אוהד שבא ליהנות מכדורגל, לא אשכח. אם חס וחלילה אחת מאותן אבנים הייתה פוגעת בראשו של ילד האצטדיון הזה היה נסגר. אם אחד האגרופים (משני הצדדים) היה גורם נזק בלתי הפיך לשוטר/אוהד, המקרה הזה היה פותח את כל מהדורות החדשות. בלתי נתפס ולא מתקבל על הדעת שמגרש שלא בטוח להגיע אליו ימשיך לארח משחקים. מישהו חייב להקדים תרופה למכה ולסגור את "דיר החזירים" הזה שנקרא אצטדיון דוחא. זה יסתיים באסון. משטרת ישראל – אתם בושה וחרפה.


הכתוב הינו טור דעה של עיתונאי ספורט1 שנכח באצטדיון במהלך המשחק.