דווקא הייתה לי הרגשה טובה לפני הדרבי הזה. טובה, נכון לשעתה. זה לא שפנטזתי על ניצחון, סנסציה, אבל אולי תיקו קטן, אחרי בונקר מפואר, שיוסיף נקודה למאזן העלוב עד כה ויתקע מקל קטן בגלגלים המאוד לא משומנים של מכבי.
כשהתקרבתי לאיצטדיון שמעתי ברדיו שיובל אבידור כבש שלושער נגד קריית שמונה, והבנתי שתיקו הערב כבר לא יהיה. סטיות תקן לא קורות בכל יום ובטח לא פעמיים בערב אחד של ליגת העל. ואמש, אבידור, חלוץ שלא הצליח לכבוש כמעט שנתיים, הפך לדייגו קוסטה של המגזר, כשהמשמעות היא שכבר אין מצב שבאותו המחזור קבוצה של מינוס 100 מיליון שקל תצליח לגנוב נקודה מקבוצה של 130 מיליון שקל.
על פי התוצאה זה אולי נראה קרוב, אבל מהתנהלות המשחק לא היה לזה שום סיכוי. קורצקי אמנם עלה עם שלושה חלוצים, אבל בסגל הנוכחי אין לו שחקן כנף אחד נורמלי וכך הדרך היחידה של הפועל להבקיע אמש הייתה מטעות פטאלית של הגנת מכבי או ממצב נייח. המערך הנסוג של המאמן האדום עיקר את האפשרות לטעות של מכבי, שההגנה שלה אולי רעועה אבל כשלא מפעילים עליה לחץ גם היא יודעת להניע כדור בצורה סבירה.
בשורה התחתונה זו הייתה הופעת בכורה סבירה עבור קורצקי, אבל עם טעם של החמצה. מצד אחד הוא לא הובס כפי שחזו תרחישי האימים, אך מהצד האחר הוא העלה מערך כביכול התקפי, אבל בפועל סופר הגנתי, שכל מטרתו הייתה למנוע תבוסה. איזה הבדל לעומת גיא לוזון, שגם בחוץ מול ב"ש ניסה ללחוץ גבוה, וכך ניצל את הטעויות של החלק האחורי של האלופה כדי לגנוב גול. לקורצקי לא היה את האומץ, וכך בדיוק נראתה הקבוצה שלו. אגרסיבית מאוד, לוחמת, אבל כזו שלא באמת מאמינה שהיא מסוגלת לכבוש.
ללא אומץ. קורצקי בבכורה האדומה על הקווים (דני מרון)
מרכז המגרש אמור להיות הלב והמוח של כל קבוצה, אבל כששני שלישים ממנו הם בן רייכרט וחסן אבו זייד אז אולי יהיה שם הרבה לב, אבל על המוח כדאי לוותר. ראיתי לא מעט שחקנים לא אינטליגנטיים אבל אני חושב שמעולם לא ראיתי באותו הרכב שני שחקנים שקבלת ההחלטות ורמת הביצוע שלהם כה רעה.
לגבי אבו זייד יש נסיבות מקלות. הוא לא התאמן בכלל עם הקבוצה ונתן את כולו, אבל מה זה שווה כשאתה רץ עם הראש בקיר, מוסר בדרך כלל לשחקן הלא פנוי וכמעט מבשל ליריבה שער עם החזרת כדור חסרת אחריות לשוער.
הסיפור המרכזי בטיפשות של מרכז השדה הוא רייכרט. העבירה המופרעת שלו על גולסה, שגרמה בסופו של דבר דווקא לו להגיע לחדר המיון, היא אולי מה שייזכר מהמשחק, אך הייתה רק עוד חולייה בשרשרת של החלטות מטומטמות, על גבול הפושעות, שחוזרות שבוע אחרי שבוע ולא רק פוגעות בהפועל, אלא גם מסכנות את יריביו המסכנים, שעושה רושם שמנסים להתרחק ממנו רק כדי לא לחטוף.
רייכרט. שרשרת החלטות על גבול הפושעות (דני מרון)
איני מכיר את רייכרט, אבל משוכנע שלא מדובר ברוע לב. מדובר פשוט בתינוק שמסרב להתבגר. המשחק מתחיל, החמצן כבר לא מגיע בצורה תדירה למוח ומכאן מתחילה שורה של פעולות חסרות אחריות, הן כלפי הקבוצה שלו והן כלפי יריביו המסכנים.
אלו לא רק הג'ליצ'ים חסרי האחריות, שנראים כאילו בתוך הראש שלו יושב ילד שמשחק בפלייסטיישן והחליט לגמור את היריבה גם במחיר של שלושה כרטיסים אדומים. זה מתבטא גם בקבלת ההחלטות נוראית. פה בעיטה מ-30 מטר שכמעט נוחתת בקריית אונו או מסירת רוחב חסרת אחריות, שנחטפת בקלות על ידי הצהובים ורק מזל מנע מהם כיבוש נוסף.
רייכרט הוא כבר מזמן לא שחקן מיליון היורו שכולם ציפו ממנו להנהיג ולהוביל את הפועל. ויתרנו על זה. עכשיו אנחנו רק מצפים שיהווה חלק מהקבוצה, שחקן ראוי בליגת העל, שנותן תפוקה סבירה וגם מכבד את חבריו למקצוע. מי יודע, אולי זעזוע המח שחטף אמש יהיה הדבר הכי טוב שקרה לו העונה.
רייכרט מפונה מכר הדשא. רק שיהיה בריא (אריאל שלום
עם כל הכבוד לדרבי אתמול, הוא לא היה מבחן אמיתי להפועל המתחדשת והמאמן הטרי שלה. הליגה האמיתית עבור האדומים מתחילה בשבת. עם מינוס עשר נקודות מהקו האדום היא יוצאת לאשקלון, בידיעה שבלי שלוש נקודות מול הקבוצה הכי חלשה בליגה, הסיכויים לשרוד יהיו אפסיים. אחרי זה היא תארח את הפועל חיפה, תצא לכפ"ס ותארח את אשדוד. ארבעה משחקים שיקבעו אם אפשר להמשיך לחלום על הישרדות דרמטית או שצריך להתחיל לשנן את הדרכים לאיצטדיונים של נצרת, עפולה ושעריים.
ובשביל שזה יקרה, אי אפשר להסתפק רק בטירוף ולחימה. צריך גם כדורגל. כזה שאפשר להשיג עם שחקנים כמו אור אוסטווינד – אבל לא עם רייכרט ואבו זייד.
מה דעתך על הכתבה?