יעקב שחר הצהיר במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה כי המאמן החדש-ישן רוני לוי הוא הרכש הכי טוב שלו, אך הספינה הירוקה שוב טבעה – למרות רב החובל עם הרזומה העשיר.
אלונה ברקת לא הצהירה כלום כשהביאה את ברק בכר, מאמן ראשי רק שנתיים קודם, אבל בתוך תוכה היא ידעה. בשיחה בארבע עיניים עם אסי רחמים הבעלים הרגיעה את מנכ"ל באר שבע ואמרה משפט אחד: "אל תדאג, יהיה בסדר".
אם בנגב יקחו אליפות – אבל גם אם לא – דבר אחד ברור: בכר הוא הרכש הכי טוב שעשו בבאר שבע. סגל שחקנים מעולה היה שם כבר קודם ובכל זאת באר שבע לא באמת התמודדה על התואר. דגדגה, עשתה קולות ושבקה חיים עוד לפני הפלייאוף. עד בכר.
לפניו ב"ש לא התמודדה על התואר עם סגל דומה (דני מרון)
מהרגע ש"המיוחד" מונה למאמן, הוא לא חשש לרגע מהכוח ומהעוצמה של מכבי תל אביב, ואף שיחק בכלים שלה. סימן מטרות (אליפות וגביע) ופתח במלחמה פסיכולוגית מול הצהובים בלי למצמץ. גם התקשורת התאהבה. הנה, מאמן שלא מדבר בקלישאות ולא מחפש להיות פוליטקלי קורקט. "אנחנו הקבוצה הכי טובה בארץ", "האליפות הזאת תלויה רק בבאר שבע", "בטח תשאלו אותי על לחץ, אין שום לחץ" והדובדבן – העקיצה באנגלית שכוונה כלפי מאמן הצהובים פטר בוס: "אנחנו ניצחנו פעמיים בטדי".
אפשר כמובן להתווכח על הדברים שבכר אמר במהלך העונה. הועילו או אולי הזיקו, במקום או מיותר, אבל אי אפשר שלא לשים לב לנוכחות שלו ולמקור ההשראה. מאמן באר שבע אף אמר במפורש כי הוא שם את עצמו בפרונט עבור השחקנים שלו, בדומה למה שתמיד אמר ז'וזה מוריניו.
ברקת כבר עשתה את הרכש הכי טוב שלה לעונה הבאה כשהאריכה לבכר את החוזה. כי גם אם האדומים מהנגב לא יחגגו אליפות בתום העונה הזאת – בדרך שלו, התואר יגיע.
במוקדם או במאוחר, בזכותו, הצלחת תגיע לבירת הנגב (דני מרון)
עם אברמוב, בני יהודה תוכל להיות מועדון גדול
בני יהודה היא קבוצה שמייצגת שכונה במובן הטוב של המילה – יש לה קהל לא קטן ועם ניהול נכון והשקעה מעבר למינימום הנדרש, היא בהחלט יכולה להצטרף למועדון חמש הגדולות. ואם זה נראה לכם מופרך, רק תחשבו איפה באר שבע הייתה לפני ברקת ואיפה היא היום.
המעבר של המועדון מידיו של משה דמאיו לטייקון כמו ברק אברמוב הוא מהלך מבורך. דמאיו תמיד ניהל את הכתומים בתקציבים שפויים והיו בתקופתו גם עונות שבני יהודה סיימה בצמרת ואף זכתה בכרטיס לאירופה.
אברמוב. פוטנציאל להיות מועדון גדול באמת (עדי אבישי)
אבל גם לניהול של דמאיו היתה תקרת זכוכית שהכתומים לא הצליחו לשבור. שחקנים טובים עזבו ואלה שבאו לא היו מספיק טובים בשביל להשאיר את בני יהודה בצמרת. הירידה לליגה הלאומית לפני שנתיים היתה החותמת לסברה שככה אי אפשר להמשיך. אי אפשר גם שלא להזכיר את המאבקים התכופים בין דמאיו עם האוהדים, בהרבה מקרים זה היה נראה כאילו האגו של הבעלים עושה דווקא – ולראיה הפיטורים של יוסי אבוקסיס רק בגלל שלא תמך בהתנהלות של הבוס כלפי שחקן בית כמו בן צעירי.
אם אברמוב אכן ירכוש בסוף את בני יהודה, זאת תהיה הזדמנות נהדרת לשנות משהו בחשיבה ולהציב רף אחר, כי קיימות מעט מאוד קבוצות שיש להן את הפוטנציאל להיות מועדון גדול באמת.
האוהדים רק צריכים תירוץ כדי להגיע למגרש מדי שבת ולהראות את כוחם האמיתי. תנו להם קבוצה טובה ומחויבת והם יעשו את שלהם. כמו שעשו כבר פעמיים בעבר הלא רחוק בגמר גביע המדינה, כשיציעים שלמים באצטדיון רמת גן נצבעו בכתום.
מה דעתך על הכתבה?