ב–8 ביוני 1967 נערכו משחקי כדורגל של חטיבת גולני במגרשה של קרית שמונה. המשחקים נערכו בעיצומה של המלחמה כשהקרבות מתרחשים בירושלים, בגדה המערבית ובסיני. זה היה יום חמישי בשבוע. בקרב הלוחמים שחנו בחורשות סביב קרית שמונה שררה אכזבה גדולה. לוחמי חטיבת גולני חשו שהחמיצו את המלחמה, את התהילה ואת החזון לעלות ולכבוש את הרמה הסורית המאיימת. הם הצרו על מאות שעות של מארבים, סיורים ואימונים ביעדים מבוצרים, שהיוו הכנה לקראת הקריאה לכבוש את המוצבים הסורים שאיימו על צפון המדינה. הייתי אחד מהלוחמים הצעירים הללו.
בבוקר יום חמישי נאספנו במגרש ועלינו על מדי הכדורגל. ביציעי האבן נכחו מאות מתושבי קרית שמונה ומאות חיליים, שהתגודדו סביב הפקידות הפלוגתיות בידיהן הייתה אינפורמציה מעודכנת ומהימנה משתי חזיתות הלחימה. לפנות ערב נערך משחק הגמר ואל היציעים הגיעו אלפי צופים. עוד בשעות הבוקר פגשתי את יגאל כהנא וזה סיפר לי כי הפציעה בגב ממנה סבל נעלמה וכי הוא מתכוון לשוב לאימוני קבוצתו הפועל עכו. לחזור אל בין הקורות. יגאל כהנא היה עלם חמודות ודמות נערצת על הכל, בעיקר על הבנות.
כבר בהיותו בן 17 ניצב יגאל בשערה של הקבוצה, שבאותה עת שיחקה במגרש הכדורגל בגבעת נפוליון. כהנא שיחק לצידם של שחקנים כמו ברמי, אדרי, אסייג, ספנקו, דרעי, יחיא ובדיאל רשתי, שהיו מושא להערצתם של חובבי הכדורגל. קבוצתי ניצחה במשחק 0:3 ולא היה מאושר ממני כי זכיתי לכבוש את אחד השערים ולהבקיע לרשתו של יגאל כהנא. אגב, לפני כהנא שיחק המג"ד הנערץ מוסא קליין בתפקיד הבלם. בסיום לחצנו ידיים, דיברנו על ההופעה של אריק אינשטיין, אוהד הפועל תל אביב, בה צפינו בערב הקודם בחורשה. תוך דקות פשטנו את בגדי הספורט ושבנו ללבוש את המדים המנומרים של גולני.
בעוד אנו צועדים לעבר החורשה עברה הקריאה המזעיקה את הלוחמים לקולנוע חרמון שבמרכז קרית שמונה. המתח היה עצום ואולם הקולנוע היה דחוס בקציני החטיבה ולוחמיה. סמוך לחצות הודיעו המפקדים הבכירים לשוב במהירות לשוחות שחפרנו בחורשות ולהתכונן לקרב. היו אלה שעות לילה מאוחרות ובאותה שעה כבר ידענו כי גם חטיבת גולני נוטלת חלק במלחמה הזאת. המשימה שלנו הייתה כיבוש המוצבים תל-עזזיאת ותל-פאחר. תל-עזזיאת היה מוכר לכל לוחם גולני, אך מוצב תל-פאחר היה בלתי ידוע. לאחר כיבוש היעדים הראשונים קבלנו פקודה להתקדם אל לב הרמה הסורית, לעבר העיר קונייטרה.
יגאל כהנא (במרכז). אחד השוערים הטובים בארץ (ארכיון המשפחה)
ביום שישי לפנות בוקר ראיתי את יגאל כהנא עולה על זחל"ם, מנופף לי בנשקו ואומר משפט שלא קלטתי. הקרב על תל-פאחר החל לפני השעה שלוש בצהריים. לקרב על המוצב נאספו מאות לוחמים סורים, שנקבצו אליו ממקומות שונים. המג"ד מוסא קליין נפל בפאתי תל-פאחר ולצדו לוחמים נוספים. יגאל כהנא הסתער ונכנס לתוך התעלות השורצות סורים כשירד מהזחל"ם, עליו פיקד סגן אברהם סולוביץ', עד שירי הכדורים הסורים הכריע אותו והוא צנח בתעלה לצד חבריו מצרור ארוך של חייל סורי מקצה התעלה. באותו קרב נפלו עוד עשרים מחבריו.
יגאל כהנא לא הספיק לראות את כיבוש רמת הגולן ולדעת על הניצחון הגדול במלחמה, שלימים נקראה "מלחמת ששת הימים". בתוך הערב האדום אשר ירד על האזור, החלו שמותיהם של החללים לעבור בין הלוחמים. אותם נופלים שרק שעות ספורות קודם לכן עוד חייכו בתקווה לעתיד ורוד.
באתר הזכרון לחללי מערכות ישראל נכתב על יגאל כהנא כי הוא "בן שמואל וגילה. נולד ביום כ"ד בשבט תש"ח (4.2.1948) בעפולה למשפחה חקלאית. את שנותיו הראשונות עשה בכפר יחזקאל ובגיל שלוש וחצי עבר עם משפחתו לבוסתן הגליל. עוד בהיותו רך בשנים אהב את החקלאות ואת השדות המוריקים ואת החיים אשר עליהם. את לימודיו היסודיים סיים במושב רגבה שבגליל המערבי ולאחר מכן עבר לבית הספר התיכון החקלאי במקווה ישראל, אך בכיתה י"ב עבר לבית הספר הטכני לחקלאות ביד נתן. כשהיה נער התעניין במקצוע הספרות וגילה יכולת רבה בכתיבה. כן התעניין בספורט והתמסר בייחוד לקפיצה לגובה ואף הגיע בכך להישגים גבוהים מכפי גילו; היה נלהב מאוד למשחק הכדורגל".
"מאוחר יותר הצטרף בתור שוער להפועל עכו ובהיותו בן שבע עשרה וחצי הועבר לקבוצה הבוגרת ולא פעם הגיע שם להישגים עד שנחשב לאחד השוערים הצעירים הטובים בארץ. אולם, פעם בהיותו באימוני המשחק, נפצע קשה בגבו ונאלץ להפסיק למשך זמן ניכר את פעילותו זו עד שגויס לצה"ל", נכתב עוד. "לאחר גיוסו גילה אהבה עזה לצבא והיה מסור לו עד כדי כך שדחה גם את משחק הכדורגל. הוא התפעל והתלהב מרמתו הגבוהה של הצבא גם בשטח המקצועי וגם בשטח החברתי והאנושי. יצא לקורס מ"כ ג'וערה וסיים אותו בהצטיינות. עבר גם את מבדקי הקצונה ועמד להתחיל בקורס קצינים. לאחר עשרה חודשי שירות בצבא קיבל פיקוד בחטיבת 'גולני' ופיקד שם על כיתת מבוגרים ממנו בכמה שנים – עם פרוץ מלחמת ששת הימים, הוא עודנו בשירות חובה אז".
עוד נכתב אודותיו: "בכל מכתב הביתה היה נוהג לציין את המוראל הגבוה של הצבא והיה נותן ביטוי להתלהבותו למילוי כל משימה שהוטלה עליו. על יחידתו של יגאל הוטל כיבוש תל-פאחר שברמת הגולן, ובקרב זה נפל. זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון (9.6.1967), בו הצליחו בודדים – וביניהם יגאל – לחדור אל תוך המוצבים הסוריים מתוך יעילות ובאומץ לב לטהר את הבונקרים ואת תעלות המגן של המוצב – ויגאל, שזכה להיות בין כובשי מוצב תל-פאחר לא זכה לראות בשחרור הרמה הסורית כולה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. בנובמבר 1967 נקבע לוח זכרון על שמו ולזכרו בבית הכנסת של מושב בוסתן הגליל. בבית הכנסת המרכזי בעכו נקבע לוח זכרון ושמו של יגאל עליו. שמו הונצח בחוברת המועצה האיזורית געתון ובחוברת שהוצאה מטעם עיריית עכו. חוברת לזכרו הנושאת את שמו הוצאה על ידי המשפחה ובני מחזורו במקווה ישראל".
יהי זכרו ברוך.
מה דעתך על הכתבה?