יש כל מיני הגדרות של כוכבי ספורט. יש שחקנים גדולים: אשפי כדור, סקוררים, ווינרים, מנהיגים, לוחמים. אפשר למצוא מיליון סיפורים כאלה. יש סופר סטארים, יש מכונות שערים, יש קוסמים. עיתונות הספורט כבר מצאה את שלל הביטויים והדביקה אותם לכל אחד.
ויש את אגדות הכדורגל.
אין הרבה אגדות כדורגל, כי אגדות כדורגל הם לא סתם שחקני כדורגל גדולים, אלא כאלה שמגשימים פנטזיות. כאלה שמטשטשים את הקו הלא ברור בין מציאות לדמיון.
מוטל'ה שפיגלר היה אגדת כדורגל. שחקן מנתניה שבאחת מהופעות הבכורה שלו תקע שלושער ליענקל'ה חודורוב. הוא היה אולי בן 17, אולי. ואז, בכל פעם שניסו לאתגר אותו, הוא לעג לאתגר. הוא כבש 38 שערים בעונה אחת, עונה שנמשכה שנתיים, אבל נחשבת עד היום לעונה אחת. עונה אחר כך הוא כבש 13 שערים בחודש אחד – היו פה מלכי שערים שכבשו פחות מזה בעונה שלמה – ושנה לאחר מכן הוא העלה את נבחרת ישראל למונדיאל, ואז כשכולם כבר שפשפו עיניים בתדהמה, הוא גם כבש במונדיאל. הוא כבש 212 שערי ליגה עבור מכבי נתניה וגם סחף אותה לאליפות היסטורית ראשונה של קבוצה מחוץ לגוש דן.
יעקב חודורוב עצמו היה אגדה. שוער לא גבוה ממדינת כדורגל נחשלת שנחשב לאחד הטובים בעולם, כזה שהיה מונע תבוסות ומנצח לנבחרת משחקים. בלילה שבו התרסקה מנצ'סטר יונייטד במינכן, הוא נתן את משחקו ההרואי בקרדיף, מול וויילס, וסיים את המשחק עם שבר באף בבית חולים בריטי. ב-1958, בלי טלוויזיה ואינטרנט, סיפור כזה נחשב לסיפור אגדה. כשחודורוב עזב את הפועל ת"א, הוא הלך בגיל 36 להפועל ר"ג, עלה איתה ליגה וזכה איתה באליפות, ואם זה לא הספיק, הוא הלך לשמשון הקטנה, עלה איתה לגמר הגביע, ופרש.
נמני ביציע חוזה בזהבי. גם הוא שייך לעולם האגדות (עדי אבישי)
אלי אוחנה היה סיפור אגדה מטאורי, כזה ששינה את פרצופה של בית"ר ירושלים מקבוצה תוססת אבל הססנית לקבוצה ממלכתית וכובשת, וכמובן זכה עמה באליפות היסטורית. אבל אז חתם בקבוצה קטנה בבלגיה, סטייל לסטר של היום, ולקח אותה כמעט לבד לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע. וכשנדמה היה שראינו הכל, הוא חזר לבית"ר ירושלים בליגה השנייה ולקח אותה משם לעוד שתי אליפויות. כשפרש מהנבחרת עשו לו משחק פרידה חגיגי – לאף אחד אחר לא עשו – ובמשחק הזה הוא שיחק חצי שעה וכבש שער. ואחרי שפרש והוחזר לנבחרת, כבש שער ניצחון במשחק הבכורה המחודש שלו. אפילו במשחק בו סיים את הקריירה הוא כבש שער ובמשחק האחרון שלו באמת, הוא כבש שער. באייברוקס, לא פחות.
ואבי נמני לא היה סיפור אגדה? לא רק השיבה שלו מהקפאה עמוקה בעונה בה העדיף ניר קלינגר את ברוך דגו, ושימת הכתר על ראשה של מכבי ת"א באחת העונות הכי גדולות של מכבי חיפה, אלא גם המעבר לבית"ר ירושלים וכיבוש השער במשחק הבכורה, בתסריט מושלם.
אפשר להמשיך ולכתוב כאן על אגדות, ויש כאלה אפילו בליגות נמוכות, על כאלה שאתה בטוח שראית מהם כבר הכל, והם מפתיעים אותך כל פעם מחדש.
רק שערן זהבי הוא סיפור האגדה הכי גדול שהיה כאן.
זהבי כובש מול בית"ר. אסור עדיין להכתיר אותו (עדי אבישי)
זה לא רק הסיפור של אתמול, בו התמודד גם עם השיא של נסים אלמליח וגם עם סיפור האליפות הרביעית ברציפות של מכבי ת"א, לחץ מטורף. הוא לא רק השווה שיא בן 61 שנה, הוא שבר אותו. הוא לא רק כבש שער ניצחון – שייתכן ויתברר עוד כשער אליפות – הוא כבש אותו בדקה ה-90. זהבי כובש שערי אליפות מול בית"ר ירושלים בדקה 90. "שערי אליפות", ברבים. וחכו, למכבי נשאר עוד משחק בטדי מחזור לפני הסיום…
האגדה של זהבי יותר גדולה מזו של האחרים, כי רגעי ה"וואו" שלו מגיעים בתדירות שאי אפשר לעקוב אחריה. האיש כבש 120 שערים בערך לזכות מכבי ת"א בשלוש עונות וחצי, אבל רק בעונה הזו – אפשר לכתוב פה מגילה על מה שקדם לה – הוא הפך פיגור מול פלזן לניצחון דרמטי בדקות הסיום, כבש שער שוויון בדקה 90 בבאזל, ושער שוויון בבלומפילד שהעלה את מכבי לשלב הבתים של ליגת האלופות, וכבש 31 שערי ליגה, 17 יותר מסגנו. לפעמים נדמה שהסיפור היותר גדול של זהבי הכובש הוא בימים שהוא לא כובש. בכל פעם שנדמה שזה נגמר, הוא מתדלק את הסיפור שלו באוקטן יותר גבוה. לא צריך להיות אוהד של מכבי ת"א – ממש לא – כדי להשתאות.
אסור להכתיר את זהבי עדיין בשום כתר. לא שחקן הליגה הכי עצום שהיה פה, לא מלך השערים בכל הזמנים, לא ב-11 של כל הזמנים. לא רק בגלל שהוא עדיין משחק, אלא בגלל שאנחנו עוד לא יודעים לאן הסיפור הזה עוד יתגלגל. אנחנו חוזים פה בתופעה שהיא לא ישראלית. יש לא מעט שמלגלגים עליו כי לא הוכיח את עצמו בחו"ל, בעוד שבעצם זהבי הביא את חו"ל לכאן.
מספרים שאלון מזרחי אמר שזהבי לא יעבור את שיא הכיבושים שלו. אני רק אניח את הנתון הבא פה: בשלוש העונות האחרונות כבש זהבי 87 שערים וכדי להגיע לאלון מזרחי נותרו לו 85 שערים. אפשר להוסיף: רק 85 שערים.
מה דעתך על הכתבה?