זהו, הנה היא חוזרת. ליגת העל. שלושה חודשים חיכינו לה, ניסינו להעביר איכשהו את הזמן עם תחליפים. היורו, משחקי ההכנה של הגדולות בעולם, המסע של הקבוצות הישראליות באירופה, השעמומיאדה בריו. כמו לזלול כל היום חטיפים. סוף סוף הגיע האוכל. המנה העיקרית.
אל תספרו לנו על הרמה או תת-הרמה שמוצגת על כר הדשא או שבוויסנטה קלדרון האווירה יותר לוהטת. לא יעזור לכם, כי אנחנו מאוהבים ולא רואים בעיניים. 14 קבוצות כחול-לבן, ליגה דוברת עברית, מלאה בריגושים. וכמו בכל אהבה, גם עם הפגמים שלה אנחנו חיים בשלום. מוסר התשלומים, העסקונה המושחתת, שחקנים מפונקים שבקושי רוצים לרוץ ומחירים מופקעים במזנון. 26 מחזורים ואז עוד פלייאוף עליון ותחתון. והנה, אנחנו כבר מתרגשים עוד לפני שהתחיל.
כמה כיף יהיה שוב לשבת עם השתיה והגרעינים באיצטדיון או מול הטלוויזיה, לעודד ולשיר ולצעוק ולקלל. נכון שאפשר לעשות את זה גם מול משחק של ברצלונה, אבל למה שנקלל את ליאו מסי? מה לו, אי שם בספרד, ולנו? הרבה יותר נוח להתעצבן על יוסי בניון או על איתי שכטר.
היא חוזרת, עם כל מה שטוב ופחות טוב (ערן לוף)
לכל אחד מאיתנו יש את הקבוצה שהוא גדל איתה והיא איתו. וגם אם היא נפולה ונבולה (ע"ע הפועל תל אביב ומכבי חיפה בשנים האחרונות), היא עדיין שלו בלבו ונשמתו. לכולנו יש במשותף את השמחה והשמחה לאיד, את האהדה והשנאה, הספורטיבית כמובן, וכולנו ביחד מכורים נוירוטים לליגת העל.
רק דבר אחד יכול להעיב על החגיגה, האלימות במגרשים. משטרת ישראל בוודאי מודעת לכך שהחוליגניזם לא קיים רק בשורות "לה פמיליה" ובית"ר ירושלים. הפורעים קיימים בכל מחנות האוהדים ויש לקוות שהחפרפרות המשטרתיות כבר פועלות במלוא המרץ נגדם. אותם פורעים בכלל לא יכולים לקרוא לעצמם אוהדי כדורגל. ללכת מכות לפני או בסוף משחק עם אוהדי היריבה זה לא קשור לכלום פרט לייצר הרע. אסור שאנשים כאלה יסתובבו בתוכנו.
רק שיישארו בלי עבודה קשה (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?