ב"ש חוותה שבוע של מתח וחרדות? ראויה לעונש הזה

האמת, השבוע האחרון שעבר על הפועל ב"ש קצת מגיע לה. לא לאוהדים, ששקעו בחרדות מצמררות שהם הולכים לאבד אליפות ראשונה אחרי 40 שנות סבל – זה באמת לא מגיע לאף אחד. אבל מבחינת כדורגל נטו, המתח שב"ש חווה מאז מוצ"ש הוא עונש די ראוי.

במקום להסתער על השאריות של מכבי חיפה ולקחת אליפות היא שוטטה על הדשא בסמי עופר באגביות בלתי מובנת, מעבירה את הדקות כמו נוסע בטרמינל שממתין לטיסת קונקשן. במקום להוריד פטיש 200 טון על עונת 2015/16, ב"ש הגיעה חמושה בנוצה והסתפקה בנקודה. הלך רוח של חיכינו נצח, נחכה עוד שבוע ונגמור את הסיפור הזה. אז הנה, קיבלתם מה שרציתם: השבוע הבא כבר כאן, בואו נראה אתכם גומרים את הסיפור. כדי שהוא יהיה יותר מעניין, ירדה לכם נקודה.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1

סטטיסטית, ולמרות כובד הידיעה שאם העונה לא תסתיים בהקפה אפשר יהיה פחות או יותר לסגור את הקבוצה, זו לא אמורה להיות בעיה גדולה. ההיסטוריה מלאה בסיפורי מהאולימפוס לגיהינום ב-90 דקות – זכורים במיוחד אלה של מכבי חיפה 2010, אינטר של רונאלדו ב-2002 ואייאקס של לפני שבועיים – אבל לא בסיפורים על קבוצות שהיו צריכות ניצחון ביתי במחזור האחרון נגד קבוצות שאין להן על מה לשחק (לא, ספורטיביות לא נחשבת), ובכל זאת הצליחו לחרבן את זה.

הקהל המקומי לא יסתפק בפחות ממקום ראשון (דני מרון)

תקדימים תמיד יש: ב-1994 לה קורוניה נתקעה על 0-0 בריאסור מול ולנסיה, כשמירוסלב דיוקיץ' מחטיא פנדל בדקה ה-90 של העונה – ומסדר לברצלונה של קרויף אליפות רביעית ברציפות (כן, קרויף, אליפות רביעית רצופה – זה מצלצל מוכר). אבל רוב האסונות האלה קרו במשחקי חוץ, או נגד קבוצות בעלות עניין מסוים. ובעניין מסוים הכוונה גם בקבוצות שבאו להרוס בגלל משקעי עבר. ואת משקעי העבר של סכנין כולנו מכירים.

אבל למשחקים האלה יש לפעמים דינמיקה אחרת, וזו ב"ש, קבוצה שהדיפולט שלה הוא לא לזכות בשום דבר, וממול זו מכבי זהבי ת"א, שהדיפולט שלה הוא לזכות בכל דבר. ואם מכבי זהבי ת"א תבקיע כשבב"ש עדיין 0-0, טרנר עומד להפוך למקום לחוץ מאוד. זה מה שעומד כרגע על הפרק: הווינר הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי, מול מה שעלולה להפוך לקריסה המפוארת מכולן. איך לא תזיע בלילות אם אתה אוהד של ב"ש?

בכלל, אם לשפוט ע"פ רשתות חברתיות, אוהדי ב"ש הם מאמינים גדולים בנאחס. אבל נאחס כזה לא באמת קיים. ב"ש היא לא קבוצה שזכתה בפחות ממה שהגיע לה – פשוט אף פעם לא הגיע לה. מאז האליפות של 76' לב"ש לא היו כמעטים. היו שני הפסדים בפנדלים בגמר גביע והשישייה ממכבי בשנה שעברה, אבל מעבר לכך לא היה הרבה.

היה וסרמיל הדהוי והצחיח, מתקן כליאה וענישה במסווה של אצטדיון, גרוטאה פרה-היסטורית ששום דבר טוב לא יכול לצמוח בה. רק העונה התברר עד כמה הרסני היה וסרמיל עבור הפועל ב"ש. והיו האוהדים הלחוצים והמלחיצים, הקללות ורגשי הנחיתות, ההתבזויות באירופה והבעלים השכונתיים, חלקם קלישאות מהלכות מסרטי בורקס, והיה בעיקר חוסר רלוונטיות. ב"ש? אלופה? בסדר.

ברק בכר. יכול היה לגמור את הסיפור בשבוע שעבר (דני מרון)

בגלל כל זה, לב"ש מגיע לקחת אליפות. מגיע לה כי קשה להמציא את עצמך מחדש, וכשאתה צופה בשנה האחרונה בהפועל ב"ש אתה מתקשה להאמין שזו באמת הפועל ב"ש. מגיע לה בגלל הרעננות שהיא מביאה לליגה ששיוועה לקצת רומנטיקה, לקונטרה שתיתן פייט למפלצת זוללת התארים והמזומנים של גולדהאר. מגיע לב"ש לקחת אליפות כי היא אפילו לא התקרבה אליה מאז מבצע אנטבה, ועכשיו לא מגיע לה להפסיד אותה. לא ככה.

ועדיין, אם ב"ש לא תהיה מסוגלת לנצח בשבת את בני סכנין, כנראה שלא מגיע לה לקחת אליפות.