רן בן שמעון מתהלך בינינו כבר הרבה שנים עם סטיגמה של "מאמן שיכול להצליח רק בקבוצות קטנות בלי לחץ". קל להדביק סטיגמה, קשה מאוד להסיר אותה. אבל דבר אחד ברור: היא רק חצי נכונה.
אמת, בן שמעון הצליח מאוד בשתי קדנציות בקריית שמונה ואף לקח אליפות בלתי נתפשת (לפחות ב-2012) ומצליח כעת עם מכבי פתח תקווה (פלייאוף עליון בעונה הקודמת, מקום שני עד כה העונה). אז מה השקר? שבן שמעון נכשל במכבי והפועל תל אביב.
בוא נדבר עובדות. בקריית שלום לא היתה סבלנות ומכבי תל אביב פיטרה את בן שמעון בעונת 2007/08 אחרי שמונה מחזורים בלבד כשבמאזנה תשע נקודות – שני ניצחונות, שלושה תוצאות תיקו ושלושה הפסדים. לפי קו המחשבה הזה יעקב שחר מזמן היה צריך להגיד לרוני לוי שלום, אבל הבוס של הירוקים הוכיח סבלנות.
ועוד עובדות: בן שמעון נכשל בהפועל תל אביב בעונת 2013/14? האם מקום רביעי וכרטיס לאירופה על חשבונה של מכבי חיפה העשירה ויציבה וארבע נקודות נגד מכבי תל אביב יכול להיחשב ככישלון? תגידו אתם. לאן הוא היה מגיע עם האדומים אם היו נותנים לו להמשיך? תנו לי לנחש שגבוה יותר.
בן שמעון. תגידו אתם אם הוא נכשל בתל אביביות (עדי אבישי)
בן שמעון הוא מאמן שכל הזמן לומד ומנסה להשתפר. הוא לא פוחד לתת במה לשחקנים צעירים, הקבוצות שלו עומדות נהדר על המגרש, הוא גמיש במחשבה ומתאים את עצמו ליריבות. בן שמעון גם עובר טוב בתקשורת, בניגוד להרבה מעמיתיו.
ביום שבת פוגש בן שמעון עם מכבי פתח תקווה את מכבי תל אביב. לצד הסטיגמה שדבקה בו, הוא רכש מוניטין. אף קבוצה לא ששה לפגוש קבוצה שלו, גם אם הוא מאמן במועדון דל בתקציב ובאוהדים. ואגב, התבוסה של המלאבסים 5:2 בבאר שבע במחזור הקודם היתה תוצאה משקרת וברק בכר, המאמן המנצח, היה מספיק כנה כדי להודות בכך בעצמו.
מינויו למאמן הנבחרת יכול לשרת גם את הסטיגמה וגם את האמת: מצד אחד נבחרת קטנה הנמצאת בפוסט טראומה כבר 45 שנים. מצד שני, מאמן שתמיד מסתכל בביטחון קדימה כי הוא יודע שיש לו מה לתת, חושב מחוץ לקופסה, מתאים עצמו ליריבות ומאמין בשחקנים צעירים, יתגלה לכולם גם כאחד שעומד בלחץ. עבור ההתאחדות לכדורגל מדובר כאן בהזדמנות נהדרת לבנות פרוייקט ארוך טווח.
כבוד והערכה אף פעם לא היו פה
הפועל כפר סבא השיגה בשני המחזורים הראשונים ארבע נקודות, כשעל הדרך היא מנצחת את מכבי חיפה המבולבלת. אבל דווקא הניצחון היוקרתי על הקבוצה של רוני לוי היה אשליה. כפר סבא התעוררה מהחלום והבינה שהחיים בליגת העל הרבה יותר קשיים ממה שהיא חשבה.
השיקום שעבר על המועדון הירוק במשך שמונה עונות מאז איי החורבות שהשאיר שם אלי טביב (מפתיע לא…), ראוי להערכה וצריך להיות מודל לקבוצות בגדול שלה.
החיים בליגת העל קשים ממה שנראה (עדי אבישי)
בשנתיים האחרונות הקבוצה עלתה שתי ליגות ברציפות, במועדון כמעט ולא החליפו את הסגל – ברמה האנושית זה ראוי להערכה – לתת צ'אנס לשחקנים שהחזירו את המועדון לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי. ברמה המקצועית זאת טעות: מה שמתאים לליגה הלאומית, רחוק מלהספיק לליגת העל.
הבעלים סתיו שחם החדיר למועדון תרבות ניהול כמו בעסקיו הפרטיים, אבל כרגע תרבות יש ותוצאות אין. פליקס נעים אמנם עושה רושם של מאמן יסודי, אבל הוא ושחקניו סובלים מחוסר ניסיון ברמות הגבוהות.
טוב היה עושה שחם אם היה ממנה את דרור קשטן, האיש שחתום על ההישג הגדול בתולדות המועדון – אליפות בעונת 1981/82 ומי שמזוהה עמו, כמנהל מקצועי וסמכות בכירה כדי שיעזור לנעים.
נכון שקשטן כבר מחוץ לעניינים כמה שנים, אבל זאת בדיוק עוד אחת מהרעות החולות של הכדורגל. אתה בן 60? שולחים אותך לפנסיה. הופכים אותך ללא רלוונטי. תגידו אתם: קשטן לא יכול לתרום? ברור שכן. ומה עם אלי כהן ה"שריף" ויוסי מזרחי. זה פשוט לא ייתכן שהשמות האלה יושבים בבית והם אף כמעט ולא עולים בבורסת השמות. כבוד והערכה אף פעם לא היו הצד החזק של הכדורגל הישראלי, של הישראליות בכלל.
מה דעתך על הכתבה?