שוב חוזר הניגון, ושוב מדברים על הקטנת הליגה ל-12 קבוצות. בכל פעם שהקטנות מגדילות, באות הגדולות ומכווצות. ויש להן גם סיבה טובה: מכבי נתניה. השבוע התראיין יו"ר מנהלת הליגה, יורם באומן, באחת מתחנות הרדיו ואמר שהתהליך מתחיל להבשיל ושהוא בעד צמצום הליגות.
באומן הוא לא היחיד. כל הגדולות יתמכו, ואולי גם כמה קטנות ומסודרות שלא יורדות לעומק העניין. כדאי שכולן יעשו שיעורי בית. הליגה הראשונה הייתה במשך 22 שנה ליגה של 16 קבוצות, למעט שתי חריגות שנבעו מהקפאת הירידות ומהקמת הליגה הארצית. 16 קבוצות זה הפורמט הכי זכור ואהוב על אוהדי הכדורגל.
אבל אז נכנסו לפעולה אלה שטענו כי המעבר למקצוענות מגדיל את הפערים בין הקבוצות ושצריכים לעשות ליגה חזקה אחת. ב-1986 הוחלט כי בתוך שנתיים תכווץ הליגה ל-14 קבוצות ואחרי עוד שנתיים ל-12; תונהג שיטת פלייאוף; ויהיו כמה וכמה משחקים בין הגדולות להגדלת הכנסות (כי פתאום היה צריך לשלם משכורות עתק והוחלט על הבאת זרים). הליגה הזו הגדילה את מספר המחזורים ל-32 ול-33, ואז נכנסה ישראל לאירופה והלחץ מבחינת משחקים גדל.
רצו החברים קצת הקלה, ושוב הגדילו ל-16. זה היה בין 1993 ל-1995. בטוטו לא אהבו את העניין, ויו"ר מועצת ההימורים אז, השר לשעבר רוני בראון, לחץ על ההתאחדות להגדיל את מספר המשחקים כדי שימלאו את מחזורי הטוטו. וכך נקבע – בתקנה – כי מספר מחזורי הליגה לא יפחת מ-32. לכן גם הוקמה ליגת העל, במקביל לבקרת התקציבים. בהתחלה היו לבקרה שיניים והליגה צומצמה שוב ל-12 קבוצות, כך שב-2001 כבר התמקמנו על פורמט של 33 משחקים – 12 קבוצות שמשחקות 3 סיבובים.
אחרי שמונה שנים של ליגה קטנה ורצחנית מבחינת המאבק שבה, הוחלט להגדיל ל-16 קבוצות תוך עונה אחת, ב-2009. חמש קבוצות, חלקן לא ראויות, עלו אז לליגת העל בבת אחת. האם שיחקו 30 מחזורים? מה פתאום, שיחקו 35 ו-33, עם פלייאוף אמצעי וקיזוז. ואז הוא בוטל, והוחלט לכווץ שוב ל-14 אחרי שלוש עונות, ובשלוש העונות האחרונות זה נסגר על 14.
השינויים לא עושים טוב לליגה שלנו (עדי אבישי)
הנה, בזבזתי 238 מילים כדי לתאר לכם השתלשלות עניינים. במשך 22 עונות היה כאן פורמט פחות או יותר קבוע ואז, בין 1988 ל-2015, 27 שנה, התכווצה הליגה, גדלה, התכווצה, גדלה ושוב התכווצה. ובכל פעם בגלל אותם טיעונים. האנשים מתחלפים ומיד רצים לשנות.
הסיפור ברור: יש בעיה בין השאיפה למקצוענות והתוצאות בשטח. הרבה קבוצות זה הרבה בעלים מפוקפקים, איחורים במשכורות ורשות לבקרת תקציבים עם ריטיינר מאוד נמוך מהקבוצות (1,000 שקל לקבוצה בחודש, 30 אלף בסך הכל), שלא מצליחה בעבודתה. אז צריך לכווץ. רק שיש בעיה גם בליגה הלאומית: אין שם עונה בלי כמה קבוצות שמאושרות על הקשקש, לפעמים שלא לצורך, ומבזות את הכדורגל. מכבי אום אל פאחם בעונה שעברה זו שיאה של הפארסה.
לעומת זאת, אם אתה מוכר מוצר עם 12 קבוצות, שבו יש מאבק עיקש ונוראי על ההישרדות בין קבוצות שחלקן בעלות מסורת, זה הופך את הכדורגל לעקר ומכוער שמבריח צופים. מאמנים לא ישרדו, המקצוע יתבזה. ליגה בת 12 קבוצות היא אסון לכדורגל.
יש שתי אפשרויות: או להציב סטנדרטים חדשים לקבלת רישיון להפעלת קבוצה בליגת העל, או לבטל את הליגה הלאומית כליגה מקצוענית ולהקים ליגה מקצוענית אחת חדשה של 18 קבוצות, למשך 15 שנה לפחות ברצף. כן, יש 18 קבוצות בכדורגל הישראלי שמתנהלות כמו שצריך, וכל אחת בתקציב שלה. יהיו פערים, אבל גם יהיו שלוש יורדות ולא 2, והתחלופה תהיה טבעית. החשיבה להפוך את הליגה לעשר קבוצות היא חשיבה של אנשים שרואים יותר מדי יורוליג בימי חמישי. אסור לפגוע בפריפריה, אסור לפגוע במנהלים מצוינים שכן מתנהלים תקין. זה רע לכדורגל. העיקר שתהיה יציבות.
מה דעתך על הכתבה?