Sport1 Banner

ללא תחושה משפחתית, אך עם תקווה גדולה

שפל חסר תקדים בעיר היהלומים
שפל חסר תקדים בעיר היהלומים | צילום: אודי ציטיאט

שחקני העבר של היהלומים, גריאני, כלפון ובר, בביקורת קשה על התנהלות המועדון שעשוי להפוך למוצר הטוב ביותר בשוק

(גודל טקסט)

ימים סוערים מאוד עוברים על מכבי נתניה, אולי הסוערים ביותר בעידן הנוכחי. אם בירידת הליגה האחרונה של מכבי נתניה עוד השתמשו בסטטיסטיקה שמצביעה שנתניה יורדת כל 9 שנים כדי לתרץ, הגיעה העונה הנוכחית – ולא רק שהיא שוברת את הסטטיסטיקה, היא גם גורמת למכבי נתניה הגדולה והמפוארת להזכיר עונות שפל בהן קבוצה מהליגה הראשונה הבטיחה את ירידת הליגה כבר בחודש ינואר.
 

האנדרלמוסיה בצמרת הניהולית של המועדון והמאבק המחריף בין הקהל הנתנייתי לבין היו"ר דורון אוסידון, הם רק דוגמאות בדרך לפיחות הולך ומתמשך של המועדון מעיר היהלומים.

הפרדוקס הגדול הוא שדווקא בזמן שנתניה הפכה בשלוש השנים האחרונות למועדון עם גרעין קהל מצוין ותומך והוסיפה לעצמה מתקני אימון ואצטדיון מהטובים ביותר בישראל, היכולת המקצועית והלך הרוח במועדון עובדים בקורלציה הפוכה לחלוטין ומדרדרים את מכבי נתניה לשפל חסר תקדים.

"קודם כל, הבעיה בראש ובראשונה מתחילה בזה שראשת העיר מרים פיירברג לקחה את הניהול של הקבוצה אליה. יכול להיות שהיא עשתה את זה מכוונה טובה, אבל כל יועצי אחיתופל שהיו סביבה גרמו לה לעשות את כל הטעויות שיכולות להיות ואני אומר לך באחריות שאם מכבי נתניה תרד, ייתכן שמרים תשלם במקומה כי יש התמרמרות גדולה בעיר על העניין הזה", אומר שחקן העבר פודי כלפון לספורט1.

כלפון, שאגב נחשב לאחד האנשים הכי מקורבים לאלי גוטמן, הוא אגדת עבר נתנייתית ואחד שלא שומר בבטן ולו אחוז אחד ממה שיש לו להגיד. הדעה שלו על כיוון הרוח של ראשת העיר, חייבים לציין, אכן תופסת תאוצה בעיר בשל הגיבוי שהחליטה פיירברג לתת ליו"ר דורון אוסידון למרות מחאת הקהל ולמרות מצבה הקטסטרופלי של נתניה בליגת העל.

ראשת העיר פיירברג והרכש החדש והלוהט, ארון שוינפלד (מכבי נתניה)

"כשאתה קבוצה של שקל וחצי, אתה מתנהל כמו קבוצה של שקל וחצי, במגרש ובחוץ", כלפון ממשיך לירות, אבל גם מסמן בדרך את הבעיות השורשיות והעמוקות יותר של המועדון. "צריכים להתאמן שלוש פעמים ביום ולא כמו היום. אף אחד לא משחק פה בשביל הסמל או הקהל. גם אין המשכיות במחלקת נוער, לא צומח כלום שם ולא מעניין אותם לפתח ולהריץ שחקנים לקבוצה הבוגרת".

בשנים האחרונות, חלה גם דעיכה משמעותית בהתפתחות שחקני מחלקת הנוער של מכבי נתניה וקבוצת הבוגרים כמעט ולא זוכה לקבל יהלומים חדשים לליטוש סופי ושיווק לאריות הליגה, כשרק ירין חסן מהווה לסנונית היחידה ול"גאוות המחלקה". בבוגרים מאשימים את מחלקת הנוער, במחלקת הנוער מאשימים את מאמני הבוגרים שעברו בשנים האחרונות על כך שהתעלמו משחקני בית והעדיפו להביא רכש בסיטונאות, אבל הסיטואציה גורמת לאנשים הקרובים ביותר לקבוצה ולמועדון להרגיש שזאת לא מכבי נתניה שהם מכירים, בדיוק כמו שמספר מושיקו גריאני האגדי: "כל היתרון של נתניה, החל מהימים שלנו, היה הבית. היו שחקני בית, שחקנים שגדלו בילדים ומגיעים לבוגרים ובכמויות. לימים מכבי נתניה נהפכה לבית חורשת להבאת רכש. אז פעם יורדים ליגה, פעם מסיימים בחלק התחתון של הטבלה, אין עמוד שדרה. חוץ מירין חסן אני לא מכיר שם אף אחד, באמת שלא. לא מרגיש מזוהה עם הקבוצה וליבי עם האוהדים".

גריאני ממשיך: "אם אתה נותן לי את הקבוצה הזאת לחמש שנים, אני מייצר אחלה קבוצה שתרוץ חזק בליגת העל ותתבסס על שחקני בית. אף אחד לא רוצה לבוא היום למחלקת הנוער של נתניה כי יודעים שאם יעלו לבוגרים לא יקרה איתם כלום, יביאו רכש שישחק במקומם".

 

חסן. רק אותו מכירים הנתניינים (אודי ציטיאט)

 

גם חיים בר, מי שעבור רבים נחשב לגדול שחקני מכבי נתניה בכל הזמנים והאיש שמחזיק בשיא ההופעות בתולדות המועדון, מסכים עם הקו שהשמיעו שניים מאלו ששיחקו איתו עוד בימים שתל אביבים וחיפאים היו רועדים כשהגיעו למפגש מול מכבי נתניה: "אין מה לראות, אין עם מה להזדהות, מכבי נתניה גמרה את הקריירה. אם היא תרד ליגה זה ייקח לה שלוש-ארבע שנים להתאושש ולעלות שוב. אין שם שחקני נוער בכלל וכשאין נוער אין כדורגל, המצב גרוע מאוד".

 

אחד העוגנים המרכזיים של מכבי נתניה בשני העשורים האחרונים, היה מגרש בית מהקשים והבייתיים ביותר שידעה המדינה, 'הקופסא' עליה השלום, שהייתה לנתניה מעין מבצר, אבל בעיקר אצטדיון שהתאים למידותיה האמיתיות של המועדון ויצרה תחושת נוחות.

 

שדרוג התנאים והמעבר לאצטדיון החדש הוביל למוצר שלקח לקהל זמן להתחבר אליו מכמה סיבות, כשהמרכזיות ביניהן הן שנתניה היא עיר עם צביון מיוחד, אנשים שאוהבים אחד את השני ורוצים להיות בקרבה של יציע אחד גדול, משפחתי, ולא מחולקים בין שמיים ודשא, בין יציע עליון ליציע תחתון.

 

האלמנט השני שהקשה מאד ליצירת הזדהות ותחושת ביתיות עבור הקהל היא העובדה שהאצטדיון בנתניה זכה לאחרונה לכינוי "אצטדיון רדיוס", לאור העובדה שכמעט כל קבוצה במדינה שמקבלת עונש רדיוס ממוסדות ההתאחדות כבר יודעת שהטלפון הבא יהיה ליבלו, מנהל האצטדיון כדי לשריין מקום לשבוע הבא. 

 

אצטדיון הקופסא. גם ערן זהבי היה מתקשה כאן (דני מרון)


"האצטדיון יכול לעשות את השחקנים טובים, אבל הקופסא הייתה גורמת לשחקנים שבאו מבחוץ לפחד", אומר כלפון, "אם ערן זהבי היה בא לקופסא היכולת שלו הייתה יורדת ב-50 אחוז. אנחנו היינו רגילים לשחק שם וזה היה יתרון אדיר. באצטדיון החדש יש אירופה, היתרונות שהיו נמחקו, אבל מי שרוצה לחשוב בגדול חייב אצטדיון כמו של נתניה ומי שרוצה לחשוב בקטן אומר שהיינו צריכים להישאר בקופסא".
 

בשיחה עם יו"ר הבקרה השבוע, עופר אורליצקי, אמר האחרון לספורט1 כי למרות השמועות על גירעונות אסטרונומיים, למכבי נתניה נכון לעכשיו תקציב מאוזן לחלוטין, אמרה די מפתיעה ביחס לגל השמועות הגדול, אבל בעיקר מבהירה כי מכבי נתניה היא המוצר הטוב ביותר עבור רוכש פוטנציאלי, שיידע לקחת קבוצה עם קהל גדול, מתקנים חדשים ואצטדיון נפלא.

 

דבריו של אורליצקי הופכים את מכבי נתניה למוצר הטוב ביותר לרוכש פוטנציאלי, שיידע לקחת קבוצה עם קהל גדול מאד ומתקנים פנטסטיים. נשאלת רק השאלה החשובה מכל – האם יש רוכש כזה? והאם נתניה תמשיך לזפזפ בין הליגה הבכירה ללאומית ותנוע בין תקופות שפל לזמן ממושך? צעד ראשון כדי להימנע מכך יהיה כבר היום, במשחק הביתי מול בני סכנין (16:00, ישיר בספורט1 וב-HD).

 

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי