"המשפחה שלי מאוד מאושרת פה, אני מאוד מאושר פה, אצטדיון חדש והכי ביתי בארץ, שבו האוהדים הכי טובים בארץ. קבוצה ששואפת כל הזמן להתקדם והשנה המטרה היא לקחת תואר אחרי המון זמן", כך מסביר קשר הפועל ב"ש, מאור בוזגלו, את החיבור המיוחד שלו עם העיר והאוהדים.
בוזגלו יודע באופן אישי שלא לוקחים תואר בדיבורים וצריך לעבוד קשה בשביל זה, "אבל אלה דברים שמתאימים לי ולאופי שלי ובשבילי ללכת לקבוצה שאין לה אוהדים, זה לא לשחק כדורגל. זה להיות עצוב", הוא אומר בראיון למקומון "שבע" מקבוצת הפוסט.
"יש עליי סטיגמות מפה ועד להודעה חדשה", הוסיף הקשר, "אנשים שלא מכירים אותי ורואים את הקעקועים, התספורות ושפת הגוף, אומרים שזה עוד שחקן בעייתי. אנשים בארץ שופטים לפי מראה חיצוני, לפני שמכירים את הבן אדם. אם יש מסר שאפשר להעביר, הוא שלפני ששופטים אדם ומפיצים שמועות, תכירו אותו".
וכשכבר שמכירים אותו, מתוודעים לאיש צנוע, איש ספורט עם אורח חיים בריא, אבל בעיקר איש משפחה. "המשפחה שלי היא סוד ההצלחה שלי. אשתי היא הברכה של הבית וחינכו אותי שאסור לתת לאישה לבכות ושהיא תמיד צריכה להיות מאושרת. האנרגיות של הבית זו האישה".
בוזגלו. איש משפחה (עדי אבישי)
בוזגלו נזכר בתחילת הדרך בבאר שבע, בעידן אלישע לוי: "מהרגע הראשון שהגעתי לב"ש, המשחק הראשון שבחיים לא אשכח אותו היה נגד בית"ר ירושלים ברמת גן. הגיע לשם קהל מטורף, והחיבור היה מההתחלה. כשהכרתי את אשתי מהרגע הראשון ידעתי שאני אתחתן איתה, וככה אני מרגיש גם לגבי ב"ש. זאת עיר של כדורגל. ברגע שיש לאנשים פה מתקן כמו טרנר, זה מעיף אותם לשמיים. וכשהם עפים לשמיים, הם גם מעיפים אותנו".
הוא מספר שאנשים שרואים אותו ברחוב אומרים לו: "מה, אתה רק בן 28? יש לך קריירה של בן 40". "אני יכול להגיד שעברתי המון בקריירה ולמדתי שיש לך 90 אחוז של אכזבות ותקופות קשות ועשרה אחוז של אושר. צריך לדעת להתמודד עם המון דברים בקריירה וכדורגל הוא מקצוע לא פשוט, במיוחד בארץ. כשאתה למעלה, הרבה אנשים זוקפים לזכותם את ההצלחה וכשאתה קצת לא פוגע, כולם מנסים לדרוס אותך". בבאר שבע זה עדיין לא קרה לו.
חשבת לעצמך שבגיל 28 תשחק בבירת הנגב ולא באירופה?
"אני עדיין מרגיש ילד. זו גם אחת הבעיות של הכדורגל הישראלי, כשאתה קצת קרוב לגיל 30 גומרים לך את הקריירה, וכשאתה נמצא בגיל 23 אתה ילד. יש המון שחקנים בכל העולם שבגיל 35-37, משחקים בטופ העולמי. יש המון שחקנים שהיו רוצים קריירה כמו שלי. בכדורגל צריך גם הרבה מזל וקבלת החלטות נכונה ויכול להיות שאם הייתי נשאר בליון בגיל 15, הייתי עכשיו בריאל מדריד. יש כאלה שיותר קל להם כי יש להם עם דרכון מסוים ולי לא הייתה אפשרות כזאת. למרות זאת, אני גאה במה שעשיתי".
בוזגלו כואב. עבר פציעות לא קלות (עדי אבישי)
אירופה זו עדיין אופציה עבורך?
"כן, אבל לא בכל מחיר כי יש לי פה תחושה של בית ואני רוצה להגיע ולשמח את האנשים כאן. כמובן שאני חושב שאני יכול להצליח באירופה, אבל גם צריך קבוצה שתתאים לך. הרבה שחקנים יוצאים רק בשביל להגיד 'יצאתי'. היו לי הצעות גם בקיץ וגם בעונה שעברה. אבל אני מרגיש שכאילו שגדלתי בבאר שבע. לעזוב בית זה לא דבר פשוט".
אתה רואה את עצמך מסיים את הקריירה בהפועל ב"ש?
"בכדורגל הכל יכול להיות ואי אפשר לדעת איפה תמצא את עצמך. היום אתה פה, ומחר פתאום יכול למצוא את עצמך מחוץ למועדון. נכון לעכשיו, המשימה היא לעזור למועדון כמה שיותר ולהשיג את המטרות שלנו ואלוהים גדול".
בשתי העונות הקודמות שלו בבירת הנגב בוזגלו חזר לכדורגל הישראלי בגדול, כשבעונה שעברה נראה היה שהכל הולך לו והצלחתה של ב"ש תלויה בעיקר בו. בוזגלו היה בשיא, אבל כקבוצה, היא לא באמת היוותה יריב למכבי ת"א. "אם באמת המועדון רוצה לשאוף וללכת קדימה ולקחת תארים, אי אפשר להסתמך על שחקן אחד למשך עונה. זה היה החיסרון שלנו בשנה שעברה", הוא מעיד. "אולי אשמע קצת שחצן וזו לא הכוונה, אבל אם זה היה קורה בשנה שעברה, אולי ב"ש לא הייתה נמצאת בטופ של הטבלה. השנה, לשמחתי ולשמחת המועדון, המועדון עשה רכש טוב, יש עומק בסגל ואם שחקן נפצע, תמיד יש מישהו שיכול למלא את המקום שלו. ראינו את זה כשנפצעתי, הקבוצה עדיין רצה, מאומנת ומשומנת ומנצחת, שזה דבר חשוב".
"אירופה? לא בכל מחיר" (דני מרון)
בעוד שבוע אתה פוגש את הפועל ת"א של אלי גוטמן, שלא ספר אותך בנבחרת.
"גוטמן לא ספר אותי בכלל והעדיף שחקנים שהם לא בכושר, שחקנים שעזרו לו כשהוא עוד אימן קבוצה ואין ספק שזה פגע בי. אין ספק שזה היה מתסכל, כי אני יודע שבקמפיין הזה הייתי יכול לעזור לנבחרת, אבל המאמן היה מקובע על שחקנים מסוימים. אני לא התאמתי לו לשיטת משחק ובאישיות, בגלל שאני דומיננטי וזה לא התאים לו. אני מרגיש שלא הייתי חלק מהקמפיין האחרון. ידעתי שאני מגיע לנבחרת ואני לא הולך לשחק בכלל. בכל זאת ידעתי שזאת המדינה שלי וקיוויתי שאולי זה ישתנה דרך האימונים, אבל מעשית לא היה לזה סיכוי".
בוזגלו סופג בוז מקהל היריבות כמעט בכל מגרש שהוא מגיע אליו. "אני אוהב את זה", הוא מכריז, "זה מראה שמפחדים ממני ושאני שחקן חשוב. ברגע שאני מגיע והקהל היריב מקלל אותי, זה מכניס אותי למצב של ריכוז מאוד גבוה ואני מרגיש הרבה יותר ביטחון. הדבר היותר קשה הוא כשהקהל שלך מקלל אותך".
בשבת האחרונה מול מכבי פ"ת כשנשרק הפנדל לזכות ב"ש, הוא ידע שזה הרגע שלו. גם אם בפנדל האחרון שהוא בעט מול מכבי חיפה לפני עונה, עדיין לא מצאו את הכדור. בוזגלו ניגש לנקודה הלבנה והקפיץ צ'יפ אומנותי לתוך הרשת, כאילו לא החטיא פנדל מעולם.
במדי הנבחרת. "גוטמן לא ספר אותי" (ערן לוף)
"חזרתי להרגיש בריא וזה הכי חשוב", אומר בוזגלו, "לחזור למגרשים זו השמחה הכי גדולה שלי. בקריירה הקצרה שלי עברתי פציעות מאוד קשות, אם לא הכי קשות בכדורגל, וידעתי לחזור בצורה טובה מאוד. הדבר הכי קשה לכדורגלן הוא לשבת בחוץ ולראות את הקבוצה משחקת בלעדייך ולהיות מחוץ לדבר שאתה הכי אוהב. חזרתי, תודה לאל".
מה דעתך על הכתבה?