כדורגלן ולוחם – סיפורו של נתן פנץ ז"ל

ב-28 באפריל 1948, במהלך קרבות מלחמת העצמאות, תקף כוח של האצ"ל את יפו הערבית. בראש הכוח הפורץ, בתוך משוריין כמפקדו, ישב נתן פנץ, כוכב הכדורגל של מכבי ת"א, בית"ר ת"א ונבחרת ארץ ישראל. פגז מרכב משוריין בריטי פגע בכוח המסתער. בין ההרוגים היה נתן פנץ. אבל כבד ירד על הישוב בארץ ישראל עם היוודע דבר נפילתו ועשרות אלפים הגיעו למסע ההלוויה בבית הקברות בנחלת יצחק.

ב- 1998, עם מלוא חמישים שנה לנפילתו, קראה עיריית תל אביב יפו רחוב על שמו ובמקום הוצב פסלו שלו בדמות כדורגלן הבועט בכדור. לאירוע הגיעו ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, ראש העיר תל אביב יפו דאז רוני מילוא ואוהדיו של הכדורגלן ששמו עדיין מהדהד היטב בלבם.

פנץ נולד ברוסיה ב-1917 וכשהיה בן ארבע עלה עם משפחתו לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. בגיל 15 הגיע מהמדרש השכונתי בנווה שלום היישר למכבי ת"א. הוא הובא לקבוצה על ידי ג'רי בית הלוי אשר התרשם מביצועיו של הנער על מגרש החול בשכונה. כעבור שנה החל לשחק בקבוצה הבוגרת של מכבי ת"א לצידם של אברהם רזניק, האחים זליבנסקי , שמואל בכר, מנחם חרש ומנחם מירמוביץ'.

פנץ סיים את לימודיו בגימנסיה נורדיה ולמד שנה אחת בקולג' האמריקאי בבירות שבלבנון. בשנת 1936 הפליג עם מכבי ת"א למסע משחקים בארה"ב. במשחק הראשון ב"תפוח הגדול" הביסה מכבי ת"א את כוכבי ניו יורק בתוצאה 2:6 לעיני 45 אלף צופים. פנץ הפך לחביב הקהל וכל נגיעה שלו בכדור גררה מחיאות כפיים סוערות. במסע כולו כבש 22 שערים והשיב בשלילה לנשיאי שתי קבוצות, מניו יורק ושיקגו, אשר הציעו לו עשרות אלפי דולרים בתמורה להסכמתו לשחק בקבוצותיהם.

ב-1937, בהיותו בן עשרים, מונה פנץ לקפטן מכבי תל אביב. באותה קבוצה שיחקו אז שחקנים מהמפורסמים של התקופה כמו פרי נויפלד, ישראל אלסנר, מילה גינזבורג, גאול מכליס, מנדלה מירמוביץ ופריץ דוננפלד. ב- 1938 השתתפה נבחרת ארץ ישראל במשחקים המוקדמים של אליפות העולם בצרפת (המונדיאל השלישי). בשל פציעה לא שיחק פנץ במשחק הראשון בו נוצחה ארץ ישראל בתל אביב על ידי נבחרת יוון 1:3. כעבור מספר שבועות התקיים משחק הגומלין באתונה ופנץ, שהספיק להחלים, סחף את חבריו למשחק לחימה והקרבה. רק בדקה ה-89 הצליחו היוונים לכבוש שער ניצחון לנבחרתם. שריקת הסיום מצאה את פנץ פורץ בבכי קורע לב ונופל לזרועותיהם של גאול מכליס ובית הלוי.

בימי שבת, כשהוא בשיא תהילתו ככדורגלן, נהג פנץ לרדת מביתו לבוש בבגדי הספורט שלו כאשר ברחוב המתינו מאות מילדי ת"א אשר ליוו את השחקן הנערץ, נגעו בו והביטו באגדה החיה. ויכוח עם ראשי מכבי תל אביב על זכויותיהם של השחקנים הצעירים הוביל לעזיבתו לקבוצת בית"ר תל אביב מהליגה השנייה, לאחר שסרב להתנצל בפני ראשי הקבוצה וויתר על מסע משחקים קסום לאוסטרליה בשנת 1939.

בבית"ר ת"א, במקביל להתגייסותו לשורות הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל), שיחקו באותם ימים לוניה דבורין, בנימין מזרחי, ארנסט ורמש, יצחק שנאור, אברהם בוגדנוב ואחרים אשר בהמשך העפילו לליגה הראשונה. בשנת 1940 זכתה בית"ר ת"א בגביע ארץ ישראל לאחר ניצחון מרשים על מכבי ת"א בתוצאה: 1:3. ב-1942 זכתה הקבוצה בגביע לאחר ניצחון על מכבי חיפה בגמר בתוצאה: 1:12 .

אחד מאירועי השיא של שנת 1945 היה ביקורה של אלופת יוגוסלביה הידוק ספליט בארץ-ישראל. במשחק הראשון הביסה הידוק את מכבי ת"א בתוצאה 2:7. המשחק השני נערך נגד בית"ר ת"א אשר הכניעה את הקבוצה. המשחק התקיים ביום האחרון של מלחמת העולם השנייה והכותרות הכריזו על ניצחונה של ביתר תל-אביב את הפרטיזנים של טיטו בתוצאה 2:4.

בשלהי שנת 1947 אסרו הבריטים על כל פעילות של בית"ר ת"א. נתן פנץ סרב לשחק בקבוצה החלופית שנקראה נורדיה ועבר לקבוצת נעוריו מכבי ת"א. שלושה ימים לפני נפילתו בקרב שיחק פנץ בדרבי של התל אביבי מול הפועל ת"א שתוצאתו הייתה 1:1. היה זה נתן פנץ אשר כבש את שער השוויון למכבי ת"א. עשרות אלפים מתושבי תל אביב והסביבה השתתפו בהלווייתם של פנץ וחבריו אשר נקברו בבית העלמין בנחלת יצחק. יהי זיכרם ברוך.