אחת הקריירות המפוארות של שחקן בכדורסל הישראלי הגיעה לסיומה היום (שני): גיא פניני הודיע על פרישה אחרי 22 שנים כמקצוען. הפורוורד, שיחגוג בעוד חודש את יום הולדתו ה-40, יישאר במכבי תל אביב וימונה לעוזרו של עודד קטש במקום דורון פרקינס שעזב בשבוע שעבר.
"לא ציפיתי לכזה אירוע, זה כיף ומחמם את הלב. היום אני מסיים פרק משמעותי בחיי, ואחרי 22 שנים אני פורש ממשחק פעיל", פתח פניני את דבריו במסיבת העיתונאים בה הכריז על פרישה. "אני זוכר את עצמי כילד בן שש שמתאהב בכדורסל מהרגע הראשון, ונרגש ללבוש את הגופייה הצהובה בקבוצת הקטסל של מכבי תל אביב. ועכשיו, כשאני אותו ילד, רק כמעט בן 40 – תירגעו, עדיין בן 39 – אני מתרגש לפשוט את הגופייה הזאת בפעם האחרונה, ועדיין מאוהב בכדורסל יותר מתמיד.
אשתף אתכם קצת במחשבות שהיו לי בתקופה האחרונה. כספורטאי, צמד המילים שאתה הכי מפחד ממנו הוא 'אני פורש'. היום הזה הגיע, והוא יום שמשלב המון רגשות. עצב, גאווה ובעיקר סיפוק אדיר.
בחודשים האחרונים יצא לי לחשוב הרבה על המשך הדרך. רציתי מאוד להמשיך לשחק, אבל הרגליים אמרו: מספיק. עברתי שתי פציעות קשות. אני לא אחד שמרבה להתלונן, שיחקתי עם כאבים שהתגברו עם הזמן, ובסופו של דבר הגוף קיבל בשבילי את ההחלטה לפרוש".
הסמל הצהוב המשיך: "היום, כשאני מסתכל לאחור על הקריירה שלי, אני מרגיש בר מזל. המשחק שאני כל כך אוהב היה רק חלק מהמסע שלי. למדתי מאנשים מדהימים, יצרתי חברויות לכל החיים, חוויתי רגעי אושר וגם רגעים קשים שרק עיצבו אותי כבן אדם.
אני שלם עם הדרך שלי, לא הייתי משנה שום בחירה ושום תחנה שעברתי: ממכבי רעננה ובני הרצליה שנתנו לי את הבמה בפעם הראשונה, דרך השנתיים המדהימות שהיו לי בהפועל ירושלים ובהן זכיתי בשני הגביעים הראשונים שלי, ועד חמש השנים בהפועל חולון – ששם קיבלו אותי כמו בן בית מהרגע הראשון. עברנו יחד תקופה ארוכה ויפה, שהתחילה עם גביע והסתיימה עם אליפות מרגשת.
וכמובן, מכבי תל אביב. העובדה שאני יושב כאן, ביום האחרון שלי כשחקן כדורסל, ואני לובש חולצה צהובה, היא לא מובנת מאליה בשבילי. גדלתי במכבי כילד וכנער, התפתחתי כשחקן וכבן אדם, חונכתי על ערכי המועדון של מצוינות, מחויבות והשאיפה לנצח בכל משחק. הערכים האלה ליוו אותי לאורך כל הקריירה, לא משנה איפה שיחקתי.
כילד שהיה מחכה בכל יום חמישי מול המסך למנגינה המפורסמת של משחקי גביע אירופה בטלוויזיה, חלמתי שיום אחד אני אהיה חלק מהדבר העצום הזה. אז שמעון, דיוויד, אודי – תודה שהגשמתם לי חלום ילדות.
עברנו חוויות מדהימות יחד – מאליפויות, דרך גביעי המדינה וכמובן עד לזכייה ביורוליג. להניף את גביע אירופה במילאנו, מול אולם שכולו צבוע בצהוב, ולחגוג עם מאה אלף איש בכיכר רבין, אלה רגעים שלא העזתי אפילו לחלום עליהם.
מכאן אני רוצה להודות לאוהדים שתמיד היו שם בשבילי וכמובן בשביל הקבוצה. את העוצמות והאנרגיות שהענקתם לי כשעליתי לפרקט בהיכל בימי חמישי, אי אפשר לחוות בשום מקום אחר, ואני בטוח שאני אתגעגע לזה".
פניני סיכם: "להיות שחקן כדורסל זה כל כך הרבה מעבר לתארים ולמשחקים עצמם. כשהתחלתי לשחק, לא היו הרבה שהאמינו שאגיע למקום בו אני נמצא היום. הכדורסל נתן לי לא מעט שיעורים לחיים. איך להאמין בעצמי, איך לא לוותר, איך לטעות וליפול, לקום וללמוד. להתעורר בבוקר שאחרי ניצחון ולדעת להישאר רעב וצנוע. את התכונות האלה אתה מפתח לאורך הדרך, ואני מאמין שהן יישארו איתי לכל החיים ובכל מקום שאליו אפנה.
אחת החוויות היותר מיוחדות שזכיתי לחוות הייתה לייצג את המדינה במדי נבחרת ישראל. בכל פעם שהזמינו אותי, התרגשתי מחדש.
אני רוצה להגיד תודה למועדונים שבהם שיחקתי. התמזל מזלי לעבור אצל גדולי המאמנים בישראל, וזכיתי ללמוד מכל אחד ואחד מהם. אז תודה גם לכם. לשחקנים, לאנשי ההנהלה, למאמני הכושר ולצוותי הרפואה. אני רוצה להודות לאוהדים שריגשו אותי בכל פעם מחדש.
זכיתי בהרבה תארים בקריירה, אבל הזכייה הכי חשובה וגדולה היא המשפחה שלי. תודה לאמא ואבא על ההשקעה מגיל צעיר ושגרמתם לי להאמין שאני יכול לפרוץ כל תקרת זכוכית. תודה לאחים שלי שהלכו איתי לאורך כל הדרך. הייתם חלק בלתי נפרד מהמסע הזה. וכמובן אשתי. תודה על התמיכה, הפרגון וההכלה האינסופית. אני יודע שזה לא כיף להיות לידי אחרי הפסדים, ותהיי בטוחה שזה מה שיהיה גם בפרק הבא, אבל איכשהו את עומדת בזה – ואני מעריץ אותך. ולכם, יונתן, אריאל ודניאל, לימדתם אותי מה באמת חשוב בחיים. אבא אוהב אתכם".
יו"ר מכבי תל אביב שמעון מזרחי, שישב לצד פניני, אמר: "מניחים אתם בוודאי שבמהלך חמשת העשורים האחרונים נטלתי חלק בלא מעט מסיבות עיתונאים. אבל היום אני נרגש במיוחד. לא כל יום מזדמן להיפרד משחקן שהחליט לעבור ממשחק פעיל לאימון, ובוודאי לא מאחד כמו גיא שהוא לא עוד שחקן, אלא סמל ומופת לווינריות ונאמנות למועדון. לא בכדי עודד קטש ועוזריו נעזרו לא פעם בחוכמתו וניסיונו של גיא, הם תמיד העריכו אותם. לדעתי גיא יגיע לגדולות ויהיה ממאמני הכדורסל הבכירים בישראל. אנו מאחלים לגיא הצלחה בדרכו החדשה"
"הנאום שלך היה מאוד יפה, חוץ מזה שאמרת שאתה לא מתלונן", התלוצץ מנהל הקבוצה עמי ביטון. "לא האמנתי שנגיע ליום שתפרוש, אתה בטוח לא האמנת, אבל הגענו. זה יום מרגש ומשמעותי, אני מניח שאתה ומשפחתך יודעים מה אתה עבורי. אנחנו אוטוטו 14 שנים ביחד, גם כשהיית בחולון היינו ביחד. אני מחכה לפרק החדש איתך, לראות איך תסתגל לאימון, אם חשבת ששחקן זה קשה – נראה אותך היום. לא יכולת לבקש התחלה יותר טובה ממאמן שמאמין בך יותר מעודד, יהיה מצחיק לראות את רגב נותן לך הוראות. ביום שחזרת בשנה שעברה הבטחת שתחזיר את האליפות, ועמדת בזה. אחרי שעזבת, נתתי את מספר 10 למישהו ואני זוכר שקצת התבאסת. אז השנה אני לא אתן אותו למישהו אחר, אלא אם כן מסי יגיע".
הרגע הכי גדול בקריירה: "קשה לקחת רגע אחד. אני חושב שהכי מרגש, שהכי הרבה רגשות התפרצו החוצה מבחינתי ומבחינת מי שהיה סביבי, היה הניצחון על צסק"א בחצי גמר פיינל פור היורוליג ב-2014. דווקא זה ולא הגמר. אני לא זוכר כל כך הרבה רגשות מתפרצים. אנשים שאתה לא מכיר מתחבקים איתך ובוכים איתך".
המורשת שהיה משאיר לולא הטעויות בדרך: "הכל יכול להיות. אני לא יודע מה היה קורה אם. אני יודע שעברתי דרך ארוכה, שבה נעשו גם טעויות. למדתי מהטעויות האלה, כמובן שיש דברים שהייתי מוכן למחוק מהעבר, אבל מתקדמים הלאה. הכי חשוב ללמוד מהטעויות ולתקן אותן. לא יכול לענות מה היה אם".
כיצד שימר את התשוקה למשחק: "בסופו של דבר כדורסל זה מה שאני הכי אוהב לעשות. כל רגע שנגעתי בכדור ועליתי לפרקט זה מילא אותי באהבה. לא הייתי צריך לשמר את התשוקה בדרך מסוימת, זה פשוט היה שם".
איך האישיות שלו תשתלב בתפקיד עוזר המאמן: "אמשיך להיות אני בכל דבר שאעשה בחיים. תפקיד כזה או אחר לא ישנה אותי. כמובן שאצטרך לעשות שינויים מחשבתיים כדי להיכנס לתפקיד, אבל מה שהבאתי כשחקן לא ישתנה. זו האמת שלי".
רגע עצוב מהקריירה: "קלישאתי להגיד, אבל כל הפסד של תואר הוא רגע עצוב. קשה לי לציין עכשיו רגע ספציפי. אולי ההפסד פה עם נבחרת ישראל לגאורגיה ביורובאסקט 2017, אולי ההפסד הכי קשה בקריירה שלי. זה גמר לנו את הסיכוי לעלות לשלב הבא".
מתי הבין שזה נגמר: "היום. עד שזה לא יוצא לך מהפה, אתה עדיין לא סגור על זה".
המשפט שהכי מתאר את הקריירה שלו: "עשיתי את זה בדרך שלי. זה יכול לתמצת".
מתי הבין שהוא הולך לאמן: "זה משהו שהתבשל עם השנים. עבדתי תחת כל כך הרבה מאמנים טובים וצברתי הרבה ידע, כדורסל זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, אני חושב שאני איש של אנשים ומצליח להגיע לשחקנים. גם כשחקן ידעתי לעשות את זה בסיטואציות רגישות, זה מכלול של דברים שיכולים לעזור לי בתפקיד הבא".
מסר לדורות הבאים: "כל מי שהכיר אותי מגיל צעיר יעיד שלא הייתי מהכוכבים הכי גדולים, ואף אחד לא סימן אותי כאחד שיגיע רחוק. גם כשהגעתי לבוגרים אף אחד לא באמת חשב שאגיע לאן שהגעתי. אז המסר הוא קודם כל להאמין בעצמך, לנסות לפרוץ כל תקרת זכוכית שאתה מציב לעצמך. אין דרך אחת להצלחה".
מתי הבין שהוא מעורר אמוציות אצל היריבים: "אתה מבין מהר מאוד כשאתה מגיע למשחקים ורוב תשומת הלב היא עליך. אבל הייתי יכול להיות 'טפלון', בלי לרגש אנשים ובלי לגרום להם להתעצבן. זה לא אני, הדרך שעשיתי גרמה לי לגעת בהמון אנשים לטוב ולרע".
השחקן הכי גדול ששיחק איתו: "אלך על סופו, הוא הכי גדול תרתי משמע".
מה הוא חושב על היותו הווינר האולטימטיבי: "כנראה שעשיתי כמה דברים כדי שיגידו את זה עליי. מבחינתי יותר מסלי הקלאץ', חשובים התארים הקבוצתיים שהשגתי".
פניני הוא שיאן המשחקים בליגת העל, כשאת השיא קבע במהלך העונה האחרונה. הוא גדל במחלקת הנוער של מכבי תל אביב, אך הופיע לראשונה בקבוצת הבוגרים רק ב-2009, שמונה שנים אחרי תחילת הקריירה המקצוענית. לפני כן שיחק במכבי רעננה, בני השרון והפועל ירושלים בישראל, ובאפיזודות קצרות בז'לז'ניק הסרבית וקרבאנוס הקפריסאית.
עם הגעתו לצהוב הפך לאחד השחקנים המשפיעים בקבוצה, הן בחדר ההלבשה והן על הפרקט, וזכה להניף את גביע היורוליג בשנת 2014. בשנת 2017, אחרי שמונה שנים בקבוצה, החליט לעזוב להפועל חולון ושיחק במדי הסגולים במשך חמש שנים, במהלכן זכה בגביע המדינה ובאליפות. בקיץ שעבר החליט לחזור למכבי תל אביב ומאז סירב להתייחס לעונה החולפת כאל עונת פרישה, והודה אחרי הזכייה האחרונה באליפות כי עדיין לא קיבל החלטה לגבי עתידו. כעת, נפל הפור והוא יתחיל כאמור בקריירת אימון.
פניני תלה את הנעליים כשבאמתחתו חמש זכיות באליפות ו-11 גביע מדינה. בנוסף זכה הפורוורד שש פעמים בגביע הווינר, נכלל בחמישיית העונה בליגה ב-2010, בחמישייה השנייה של העונה ב-2019 ונבחר לשחקן השישי של העונה ב-2021.
מה דעתך על הכתבה?