הפועל תל אביב ניצחה בדרבי התל אביב, אך בצד של מכבי תל אביב עדיין לא רגוע. בעיקר בנוגע לאירועים מחוץ למגרש הכדורסל. הערב (שני), שיגרה הנהלת מכבי תל אביב בראשות אלי דריקס מכתב חריף למנהלת הליגה, ובראשם יושב ראש המנהלת, שמואל פרנקל ומנכ"ל המנהלת עדלי מרקוס. לשון המכתב:
הנדון: הדרבי התל אביבי שנערך ב-20/01/2019:
פונה אני לפניכם קברניטי הכדורסל הישראלי ושואל – עד מתי? האם לא הגיעו כבר מים עד נפש? האם בכל פעם בו מתקיים דרבי במגרשה הביתי של הפועל תל אביב נגיע לרמת ההשפלה הנמוכה ביותר שניתן לעלות על הדעת? בכל המגרשים בישראל נערכה במחזור משחקים זה הנצחה ליום השואה הבינלאומי ואילו במגרשה של הפועל תל אביב סירבו לעשות זאת. למה?
בנוסף לכך, אנחנו לצערנו כמו בכל משחק, זכינו לקריאות "שתהיה שואה למכבי" וכל זאת, מבלי שחלפו יומיים מאז שבין הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל נתן את הכרעת דינו בנושא זה ושלח את אוהדי הפועל ת"א בכדורגל למוזיאון יד ושם. איך ניתן להבין ולהסביר קריאות לעבר מאמן הכושר שלנו רגב פנאן כגון: "רגב – אבא מת, אבא מת, אבא מת" או לאיומים ברשתות החברתיות שאני מתבייש להעלות אותם על כתב. "אבא מת, בקרוב גם אתה. תל אביב אדומה יא גרמני"
רגב פנאן. סבל מקללות קשות בדרבי (צילום: עדי אבישי)
רגב פנאן הוא מאמן הכושר של מכבי תל אביב. כשהוא עולה למחצית השנייה במגרש הדרייב אין, הוא נאלץ לעבוד בסל שקרוב ליציע האולטראס של אוהדי הפועל, כשהוא מחמם את שחקני הקבוצה למחצית השנייה. בשלב הזה הוא סופג יריקות וקללות. מדוע בן אדם שמגיע לעבודתו צריך לספוג יריקות פעם אחר פעם? האם זה נראה הגיוני למישהו? מדוע הנושא לא מטופל?
בנוסף לזאת, האם לא שבענו כבר מהקריאות "שמעון מזרחי תתאבד כבר" "אוי אוי אוי שמעון רצח את מוני". לדעתנו הגיע הזמן וטובה שעה אחת קודם למגר אחת ולתמיד תופעות בזויות אלה. ידוע לכל כי סופה של אלימות מילולית ואיומים להגיע לאלימות פיזית. בנסיבות אלה, הרי שלדעתנו לא מתקיימים הכללים האלמנטריים הנדרשים בקיומם של ערכים ספורטיביים במגרשי הספורט ואיננו מבינים מדוע הנושא לא מטופל.
מכבי תל אביב שולחת מכתב זה בבקשה לפתרון ועל מנת להימנע ממצב שבו נצטרך לעזוב משחק באמצעו או לחילופין אפילו להימנע מהגעה לאולם הדרייב אין. אנו מעוניינים גם בתגובתם לנושא של הכתובים מטה, אנשי איגוד הכדורסל.
מה דעתך על הכתבה?