העשירי ברציפות של אילת או קאמבק של חולון?

במחזור השלישי הגיעה הפועל אילת לחולון, עשתה את כל הטעויות האפשרויות והצליחה להפסיד 108:102 בתום שתי הארכות. מאז, לאילת תשעה ניצחונות רצופים בכל המסגרות (שמונה בליגה ואחד בגביע), כאשר בחמישה מששת משחקי הליגה האחרונים היא הביסה בהפרש של 16 נקודות ומעלה. אז מי הבאה בתור? כמו שזה נראה כרגע, הפועל חולון הערב ברבע גמר הגביע.

הסגולים-צהובים צריכים להיות מודאגים לקראת המשחק באילת, מקום שבו הפסידו בעונה שעברה שלוש פעמים בהפרשים של יותר מ-14 נקודות. ביום רביעי בארנה, חולון שילמה במזומן את המחיר על בניית קבוצה לא מאוזנת, והבינה עד כמה היא לא בליגה של הפועל ירושלים, וכמובן גם לא של מכבי ת"א. בקרוב נדע אם גם אילת נכנסת לרשימה. במשחקים נגד מכבי וירושלים, חולון התפרקה והובסה ב-53 הפרש. ואם בזכות (או בגלל) כמה ניצחונות דרמטיים (לרבות נגד אילת) לא נעשו שינויים, אז עכשיו כבר ברור לכל מי שקשור למועדון, שכך יהיה בלתי אפשרי לשחזר את העונה שעברה.

דן שמיר נחשב במשך שנים למאמן מוערך ומתוכנת, מה שזיכה אותו בכינוי "הלפטופ", אבל מוכיח שוב שהוא תלוי אבסולוטית בבחירת זרים, ולא מביא שום ערך מוסף. הזכייה בגביע המדינה, ובכלל ההתנהלות הרופסת בגזרת גלן רייס ג'וניור, היא ההוכחה המובהקת ביותר לכך שלמאמן אין שליטה על כלום. ואפילו יש תחושה של לאות מצדו.

גיא פניני. לא נעשו התאמות (אודי ציטיאט)

אם תתנו לשמיר קבוצות עם תקציב גבוה וכוכבים, הוא יכול להצליח. כשצריך להוציא יש מאין ואין בסביבה גלן רייס, ג'ורדן המילטון או ויל קלייבורן, זה פחות יעבוד. בדיוק כפי שקרה לו, לדוגמה, בבני השרון ובהפועל אילת, ממנה פוטר אחרי.. תבוסה בארנה להפועל ירושלים ב-32 הפרש. ובאיזו מסגרת הגיעה התבוסה ששלחה את שמיר הביתה? בדיוק כמו הערב: רבע גמר הגביע.

הפועל חולון לא עשתה התאמות אחרי עזיבת טו הולוואי ותמיר בלאט, כשבנתה סגל בלי רכז טבעי, להוציא את רועי הובר שלא מתאים לרמות האלה ויצא מהרוטציה. שמיר גם לא דאג לשחקן פנים משמעותי. שון ג'ונס היה מצוין בארנה, אבל לא מספיק טוב להיות גבוה מוביל. בירושלים הבינו את זה בזמנו ולכן שחררו אותו, בחולון כנראה ראו דברים שאחרים לא. דריון אטקינס שחקן טוב אבל רך מדי, וכמעט בכל משחק חולון מפסידה בצבע וסובלת מנחיתות בריבאונד.

חולון מתבססת פחות על תרגילים ויותר על אלתורים של קאליף ווייאט ודקוואן ג'ונס הלא יציבים, ועל זריקות לשלוש. בשבוע שעבר מול הפועל ת"א, חולון קלעה 15 שלשות ב-56 אחוז, ובירושלים 6 שלשות ב-29 אחוז. מאוד 'ריסקי' להתבסס על אלתורים ועל קליעות מבחוץ, ובחולון הפכו את זה לשיטה. לדוגמה, בשלושת ההפסדים בעונה שעברה באילת, חולון הפגיזה 74 זריקות לשלוש וקלעה רק 21. איזו קבוצת שלשות נקבל הערב? בלתי אפשרי לדעת, וזה אחד המפתחות המרכזיים לניצחון. ואם מדברים על שלשות, מסקרן מאוד לראות איך עמית שמחון יתפקד נגד האקסית. אולי זה יהיה הרגע שישנה עבורו את העונה והוא יתחיל להזכיר את יכולתו המצוינת מאילת.

עמית שמחון עם דן שמיר. מפגש מול האקסית (FIBAׂ)

הקבוצה של שרון דרוקר תלויה מאוד באלייז'ה בראיינט, שחקן שבעוד שנה/שנתיים נשמח להיזכר שהיה בליגה שלנו. אתלט נפלא (23, 1.94), שלא נבחר בדראפט האחרון ואיכשהו נחת באילת. במועדון חששו מכך שמדובר ברוקי, אבל שמחו לגלות בחור בוגר, מכוון מטרה, שמעמיד ממוצע של 21 נקודות ושישה כדורים חוזרים. בראיינט זורם בשטף של הקבוצה שמובילה את הליגה באסיסטים עם 23 למשחק, ופשוט תענוג לראות אותה. אם חולון תשמור כמו ששמרה בארנה, היא תחטוף מבול סלים בצבע ותתקשה להגיב.

דווקא במשחק האחרון נגד הפועל באר שבע בראיינט היה מאופק יחסית עם 15 נקודות, אז במקומו אלה היו ג'יי.פי טוקוטו וסולימאן בריימו הנפלאים. הפועל אילת מגוונת, נמרצת ומאומנת, וניכר שמדובר בתלכיד בריא. אם בשנה החדשה היא תצליח להתגבר על בעיותיה הכלכליות, אבי בן שימול ימשיך להנהיג, רפי מנקו ישתלב ויהונתן שולדבראנד יחזור לעצמו, אילת יכולה לראות עצמה מועמדת לגיטימית לפיינל פור.

בכל הקשור לליגה, חשוב לזכור (בירושלים למדו את זה היטב בעונה שעברה כשניצחו את חולון שלוש פעמים בליגה הסדירה אבל הפסידו פעמיים במשחקי נוקאאוט), ששום דבר שקורה כרגע לא באמת משמעותי להמשך. עד סיום העונה יש 22 משחקים, פלייאוף ופיינל פור. ברור שתמיד כיף לנצח, אבל יותר חשוב לדעת מתי. ובגביע מה שנשבר אי אפשר לתקן. האם זה יהיה הניצחון העשירי ברציפות של אילת או קאמבק של חולון? מה שבטוח: אם עד עכשיו זה היה משחק על מיקום, הגיע הרגע שבו מתחילים לשחק על תארים.