אם למישהו היה ספק, המשחק אתמול בארנה הבהיר את זה סופית: דן שמיר הוא המאמן מספר 1 בישראל בהכנה למשחק אחד. יש משהו זורם וכמעט מושלם במשחקים אליהם קבוצות של שמיר מגיעות מוכנות טקטית. השחקנים צוברים בטחון מכך שהתרגילים שהמאמן תכנן להם עובדים פרפקט, מה שרק מגדיל את המוטיבציה שלהם להמשיך ולרקוד באופן ממושמע על המגרש.
צמד הגארדים הזרים של חולון, קאליף ווייאט וג'ורדן טיילור, הציגו שילוב מתוזמן ביניהם שרק השתבח ככל שהמשחק התקדם. השניים האלה קטלניים לא פחות מהצמדים מג'רלס ודייסון מירושלים או גאודלוק ו-ווימס ממכבי, כשבמשחק פיק-אנד-רול הם אף טובים יותר מג'רלס ודייסון שניצבו מולם אתמול. טיילור היה זה שפתח את הרבע המכריע אתמול בכמה סלים מחצי מרחק אחרי שימוש נבון בחסימות של צ'וברוביץ' המצוין, ובחלקו השני של הרבע היה זה וויאט שהשתלט על המשחק.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
כשהוא בזון, כמו אתמול, זה ניכר עליו בכל הגוף. בראיון שנתן הרכז של חולון לטלוויזיה בסיום המשחק הוא היה נראה כמו אדם שחושמל ועבר למימד אחר. העיניים נפתחו לרמת שיא, הלשון השתרבבה בסיום משפטים והידיים איימו להתנתק מהגוף ולחפש להן טבעות נוספות שאפשר להשחיל אליהן כדור, פשוט כי לא הספיק להן.
הראיונות של פיאניג'אני, מנגד, מתגלים כתת ז'אנר בפני עצמו. האיש מצליח לשלב בין אנרגיות שיא וקוהרנטיות רעועה, ובשורה התחתונה קשה להבין את תוכן דבריו ולכן זו רק הנימה שמדברת. אז מאמן ירושלים כעס על השופטים, כך עלה מטון דבריו, אבל הוא צריך לכעוס על עצמו. השחקנים שלו כמעט שלא הפעילו את סטודמאייר במחצית השניה, וזה למרות שהסנטר נתן משחק טוב ושהשומר שלו, אלכס צ'וברוביץ', עשה לירושלים צרות בהתקפה.
לא הפעילו אותו, סטודמאייר (דור קדמי)
פיאניג'אני היה צריך לתת הוראה להוציא עבירות מצ'וברוביץ', שהיה זה שסיפק את החסימות לווייאט וטיילור ברוב ההתקפות חולונית במחצית השניה. בעוד פחות משבועיים האיטלקי פוגש שוב את שמיר, הפעם בחצי גמר הגביע, והוא יהיה חייב להתייחס למשחק הזה כאל משחק יורוקאפ לכל דבר. אם פיאניג'אני לא ישלוף משהו חדש בגביע ויותיר את שמיר בודד בגזרת היצירתיות, הוא כנראה יפסיד שוב.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
מה דעתך על הכתבה?