כאילו חסרו מרורים בעונה העגמומית להחריד של מכבי תל אביב, באה לה פרשת סוני ווימס והטילה רפש, או שמא שתן, לכל הכיוונים. על אף שטיפת שמחה או גאווה לא יהיו כאן לאיש, כדאי אולי לדעת יותר לפני שמגלגלים בזפת ובנוצות את המועדון. הוא מתגלגל ממילא במורד ומתבייש גם בלי שטהורי-כוונות יתאמצו לבייש אותו.
לפחות בשתיקתה או באי-הכחשתה, הנהלת מכבי הודתה בכך שהזמינה את בדיקת הסמים בה לא עמד ווימס. חובבי הקונספירציות מזה והלוקים במכביפוביה מזה (הפרעת חרדה מוכרת, ולדאבון הלב לא מטופלת דיה) זינקו למסקנה מידית: המועדון טמן פח מכוון, שתכליתו האחת היא התחמקות מעמידה בחוזה האסטרונומי של השחקן הכושל. לדאבון הלב (2), פרשנות מחמירה זו אינה ניתנת לפסילה על הסף. נתוניו השונים של ווימס ומצבה הכללי של הקבוצה עושים את האפשרות המכוערת אפשרית. ואם אלה אכן פני הדברים, מדובר, מה נאמר, בגועל נפש. גם אם כשר, מסריח יופי.
האופציה להתגולל ולהיגעל שמורה, אם כך. היא לא תברח. בינתיים, ניתן לנצל את הזמן כדי לחשוב מחוץ לקונספירציה ולהביט בתמונה מזווית מעט שונה. לדוגמה, מהעמדה האומרת שמותר למועדון ספורט לארגן בדיקות סמים לשחקניו. בוודאי אם היה אולי – רק אולי, מדובר בהשערה – חשד ששימוש כזה נעשה, פגם באורח החיים הספורטיבי והתבטא משמעותית ביכולת המקצועית. הרי לכם פרשנות נוספת שאינה ניתנת לפסילה על הסף.
מכבי תל אביב של אולסי פרי ספגה אש על שהסתירה את הידיעה על שחקן המשתמש בסמים. מכבי תל אביב של סוני ווימס סופגת אש על שחשפה (אפילו לא חשפה, בדקה) את החשד ששחקן משתמש בסמים, גם אם שונים. האם אפשר לאחוז במקל בשני קצותיו, ולחבוט באמצעותו בקבוצה כשהיא מסתירה וגם כשהיא מגלה? שאלה.
דייויד פדרמן. חייב לחשוף את האמת (עדי אבישי)
כל החומרים למחשבה מובילים, לדעתי, אל ההנהלה. מכבי תל אביב יכולה, שלא כהרגלה הדיסקרטי, לחטא את העניין באור השמש. לחשוף כל מה שהיה: מה עשתה, אם עשתה, מדוע עשתה ומה ידעה. במציאות הספורטיבית, הניהולית והציבורית, הפגומה כל כך, שמכבי נמצאת בה, צעד כזה יותר ממתבקש. הוא מתחייב. אחרת, החשד הבלתי נמנע ימשיך לרבוץ על הקבוצה, והמכביפוביה תצא משליטה ותשתולל. וחיסון, כידוע, אין.
מה דעתך על הכתבה?