משחק העונה: שבוע לאחר המשחק המשמים בין האלופה למחזיקת הגביע, חזינו ברוממה במשחק איכותי ומותח הרבה יותר. מכבי חיפה רצתה להוכיח כי העונה הקרב על הצלחת יהיה משולש, והצליחה בכך בגדול. גם בערב קליעה חלש (6 מ-25 מעבר לקשת) ובמשחק שהתנהל בקצב ובסגנון שהתאים יותר ליריביהם, הצליחו הירוקים לחזור למשחק ולהגיע לעמדת ניצחון.
אז מה בעצם הופך את החבורה של רמי הדר לקבוצה שנראית כמאומנת ואינטנסיבית ביותר בליגה? זה מתחיל מהלחץ האגרסיבי על הכדור לאורך כל המגרש. בעוד שמרבית קבוצות הליגה שולחות נציג אחד לעשות קולות של לחץ, הרי שאצל הירוקים לוחצים כולם, מנמוך עד גבוה, ועושים זאת עם כל הלב.
זה ממשיך עם העובדה שבניגוד לשאר הקבוצות בהן כוכב או שניים (ולעתים יותר) פטורים מעבודת ההגנה, הרי שבחיפה תוכלו למצוא כמעט בכל זמן נתון חמישה שחקנים שמכופפים ברכיים. מי שיבלף ימצא את עצמו במהרה על הספסל, כשגם הצטיינות בהתקפה באותן דקות לא תקנה לו חסינות.
גרייבס שומר על אליהו. בחיפה אף אחד לא פטור מהגנה (ערן לוף)
ואולי החשוב מכל: מכבי חיפה דובקת בשיטה שלה כמעט לאורך כל דקות המשחק, גם כאשר היא בפיגור ונראה שהיא בדרך להפסד. במחצית הראשונה אמש הסתדרה הפועל ירושלים בקלילות עם ההגנה החיפאית בזכות יכולת הובלת הכדור של הפורוורדים שלה, דונטה סמית' וליאור אליהו, בזכות משחק קבוצתי אינטליגנטי וגם הודות להיעדרותו של חנן קולמן, אולי הטוב בשחקני ההגנה של רמי הדר.
אבל, קשה מאד לעמוד בלחץ כזה במשך משחק שלם, וכשברבע השלישי נתקעו האדומים עם הרכב בעייתי (ללא סמית, אליהו ורולנד) ניצלו הבולדוגים של חיפה את ההזדמנות ובעזרת סדרת חטיפות מרשימה חזרו למשחק משום מקום. רמי הדר יכול להיות מאד שבע רצון מהאופי שהפגינה הקבוצה שלו, ולא בפעם הראשונה העונה, אך גם מודאג מהעבודה ששמטה בדקות הסיום משחק שכבר היה לה בידיים, גם כן לא בפעם הראשונה העונה. המאמן גם זקוק לשחקן נוסף בעל יכולות התקפיות שיוריד מעט לחץ מכתפיו של גרוגורי ורגאס. לפי ג'ף רוזן, לירוי היקרסון שהצטרף לקבוצה לאחרונה הוא בדיוק שחקן שכזה, וכבר למדנו בשנים האחרונות שממש לא כדאי לזלזל בדברים שאומר הבוס של מכבי חיפה.
25 אסיסטים ברוממה מוכיחים שוב שירושלים היא הקבוצה החכמה בליגה (ערן לוף)
הפועל ירושלים מצידה הוכיחה שוב שהיא הקבוצה החכמה ביותר בליגה (25 אסיסטים קבוצתיים), וכעת, לאחר שהבטיחה מעשית את המקום הראשון בליגה, תוכל להתפנות לשיפור התיאום בין הסנטר החדש והמצוין שלה, איליי הולמן, לחבריו. גם אצל האלופה לא הכל ורוד: הפרידה מדיאור פישר הופכת את הקבוצה לפגיעה. פציעה של אחד מהישראלים הבכירים תותיר אותה בבעיה קשה ועם בר טימור ורפי מנקו (8 נקודות ביחד אמש) כשחקנים בכירים.
בשנה שעברה, לאחר פציעתו של יניב גרין, הסתדרה ירושלים עם הרכב ישראלי חסר, אבל ליאור אליהו ובעיקר יותם הלפרין לא נעשים צעירים יותר. כשם שז'אן טבק חרד לשלומם של צמד הפצועים הנצחיים שלו, סמית את רנדל, צפוי דני פרנקו להתפלל עד סיום העונה לבריאותם של שני הישראלים הבכירים שלו.
מונרו מול חולון. טוב לראשל"צ שהמשחק לא נדחה (אודי ציטיאט)
לפעמים פחות זה יותר: בקשתה של מכבי ראשון לציון לדחות את המשחק מול הפועל חולון הייתה לא רק מיותרת (אין סיבה לדחות משחק המתקיים ארבעה ימים לפני ההתמודדות באירופה, ואין סיבה ליריבה המסובכת בתחתית להסכים לבקשה שכזו), אלא גם לא נכונה מקצועית, לפי הנתונים הסטטיסטים של הכתומים העונה. ב-11 המשחקים שקיימה הקבוצה מאז צירופו של קווין פאלמר היא ניצחה בשלושה בלבד. בשאר 14 המשחקים, כשבמרביתם כלל הסגל שלה שלושה זרים, היא צברה 10 ניצחונות.
כמובן שאין לתלות את האשם בתקופה הרעה של ראשון בליגה מאז פתיחת הסיבוב השני בפאלמר בלבד, אבל לעתים צירופו של שחקן, ואפילו שחקן מוכשר, מביא יותר נזק מתועלת, בעיקר אם הוא מגיע לקבוצה שנמצאת במומנטום חיובי. הפגיעה במרקם הקבוצתי הקיים, השינויים בהיררכיה שתפקדה היטב עד כה והשחיקה במעמדם של הנמצאים עלולים להקשות על השחקן החדש ועל קבוצתו את החיים. ברור שקבוצה כמו מכבי ראשון לציון, המתחרה בשתי מסגרות זקוקה לסגל רחב, אבל יתכן שהשחקן הדרוש לה הוא שחקן בעל אופי אחר, פחות כשרוני אך יותר אפור ויעיל מפאלמר עליו עוברת עונה קשה מאד עד כה.
לא בטוח שהיה נכון להחתים את פאלמר (אודליה מטרי, מכבי ראשל"צ)
מתופעה דומה סובלת גם מכבי אשדוד. הקבוצה של צביקה שרף שנהנתה מחצי עונה ראשון מוצלח (כולל העפלה לגמר הגביע) בחרה לשחרר את מייקל גלאדנס, שחקן התקפה מוגבל מאד אבל שחקן הגנה יעיל ומשנה זריקות ובחור בעל אופי נוח – נתונים נדירים וחשובים בקבוצה הלא יציבה מהדרום. במקומו הוחתם ג'ארד הומאן, שחקן מוכשר יותר ובעל רקע מרשים יותר אך כנראה גם בעייתי (עוד אחד לאוסף באשדוד) ובוודאי ששומר פחות טוב מגלאדנס. התוצאות עד כה: ניצחון אחד בארבעת המשחקים מאז חילופי הזרים, מלמדות שבכדורסל לפעמים מה שנראה כפחות על הנייר שווה יותר במציאות.
הולכים על הגנה: ז'אן טבק הצהיר מיומו הראשון בתפקיד כי הגנת קבוצתו חשובה לו בהרבה מההתקפה שלה. אמש הוא גם עשה מעשה. במרבית דקות המחצית השנייה הציב המאמן על הפרקט חמישייה שכללה ארבעה שחקני הגנה טובים: מקל, אוחיון פלוס שניים מהשלושה – שגב, רנדל והנדריקס, כשרוצ'סטי כלל לא נרשם בטופס. התוצאה הייתה כמה דקות של הגנה קשוחה ויעילה (יחסית) שהביאו גם לצבירת נקודות קלות בהתקפה ובריחה לניצחון קל.
יתכן מאד שטבק התייאש מהתקווה לייצר משחק התקפה יעיל עם הסגל שלו הנטול גבוהים בעלי יכולת קליעה ואו לואו פוסט, והמשופע בגארדים שמאוהבים בפעולת ההקפצה. מול ההגנה האשדודית החלשה הספיקו גם ההרכבים ההגנתיים. אבל אם בשבוע הבא מול מכבי חיפה לא יפגינו הצהובים שיפור בכמה אספקטים התקפיים הם עלולים לאבד גם את המקום השני בליגה.
אם מכבי ת"א לא תשתפט בכמה אספקטים, היא יכולה להפסיד גם למכבי חיפה (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?