למרות החתמות הקיץ המרשימות והתקציב הממשיך לתפוח, נעה הפועל ירושלים גם בקיץ הזה כהרגלה, בין המאניה לדיפרסיה. זה התחיל עם תחושות האופוריה בעקבות הצטרפותם של סימונה פיאניג'אני ואמארה סטודמאייר, המשיך עם בהלה מוקדמת לנוכח היכולת הדלה בכמה ממשחקי ההכנה, והסתיים עם חיוך גדול על הפנים, כי שום דבר באמת לא מעלה חיוך על פניהם של האדומים כמו ניצחון על היריבה הגדולה בצהוב.
אז כיצד תיראה העונה הנוכחית של סגנית האלופה? האם תימשך השליטה שלה בזירה המקומית, והאם הפעם היא תוביל גם לזכייה בתארים? האם קפיצת המדרגה בכל הנוגע ליכולת במסגרת האירופית תגיע סוף סוף, והאם היא תהיה משמעותית? או שיתכן שדווקא הסגל הנוצץ והיקר ביותר שבנו האדומים אי פעם עלול דווקא להתרסק? הפתרון לחידות המסקרנות טמון לפחות חלקית בתשובות לכמה שאלות בוערות.
- הליגה יוצאת לדרך. סטודמאייר: מאוד נרגש, תהיה עונה גדולה
- בלאט: "ישראלי בטורקיה? למזלי לא יודעים מה הזהות שלי"
1. האם סימונה פיאניג'אני הוא האיש הנכון במקום הנכון?
למרות שלא מדובר במשרה מלחיצה כמו זו שבה מחזיק העונה ארז אדלשטיין, ממש לא קל לאמן את הפועל ירושלים. תשאלו את מיטב מאמני ישראל, שסיימו רובם ככולם את הקדנציה שלהם באדום מתוסכלים וממורמרים. האם ישנן בכלל סיבות להאמין שגורלו של המאמן האיטלקי יהיה שונה? בהחלט.
ראשית, ועל כך אין שום ויכוח, מדובר במאמן בעל רקורד הצלחות מוכח, עתיר ידע וניסיון בכדורסל האירופי. שנית, סביר להניח שאת שלל הרינונים וקולות אי שביעות הרצון הנשמעים ביציעי הארנה מדי חורף ייקח פיאניג'אני קצת פחות ללב מעמיתיו המקומיים, גם משום שאיננו דובר השפה. שלישית, התנהלותו הרגועה, לפחות עד כה, של המאמן מבשרת שייתכן ומדובר בהתאמה נכונה בין קור הרוח שלו לקפריזיות של המועדון. כל זאת נכון, כמובן, כל עוד ירשמו הרבה יותר ניצחונות מהפסדים לזכות האדומים. השאלה האם זה יקרה קשורה לסעיפים הבאים.
מנוסה וקר רוח, כרגע לפחות. פיאניג'אני (ערן לוף)
2. מי יהיה השנה הברומטר של הפועל ירושלים?
לפחות לפי משחקי ההכנה נראה כי מדובר בקרטיס ג'רלס. כשגמגם, לא שלט בקבוצה והרבה לאבד כדורים נראתה קבוצתו נורא, ואילו כשלהט בגמר גביע ווינר חיפה ביכולותיו האישיות על משחק התקפה קבוצתי בינוני והוביל לניצחון מרשים.
ג'רלס אמור למלא השנה כמה פונקציות קריטיות בירושלים. הוא אמור להיות הרכז המוביל, למרות היותו הרבה יותר סקורר מרכז קלאסי, מאחר והאופציות האחרות עוד פחות טובות. הוא אמור גם להיות ה-GO TO GUY, המוציא לפועל כשההתקפה נתקעת וגם בסיומי משחקים צמודים.
הברומטר החדש? ג'רלס (ערן לוף)
בשנתיים האחרונות מילא את התפקיד דונטה סמית', כשטקטיקת "בוא ניתן את הכדור לדונטה ברגעי ההכרעה ונתפלל לטוב" עבדה בדרך כלל בזירה המקומית, וכמעט אף פעם לא ביורוקאפ. ספק אם ג'רלס ימלא את החלל שהותיר אחריו סמית' המגוון, ספק גם אם יוכל לנפק עונה יציבה לנוכח אופיו ועברו. ללא יכולת טובות שלו, גם בקטגורית יחס האסיסטים/איבודים וגם בנקודות, עשויה ירושלים להתקשות להציג משחק התקפה ברמה גבוהה.
3. האם בעיית הקליעה מעבר לקשת תיפתר העונה?
לאחר שנתיים בהן סבלה מאחוזי קליעה איומים לשלוש נקודות (ונחשבה למעשה לגרועה ביורוקאפ בקטגוריה זו), למרות לא מעט קלעים טובים ששיחקו בשורותיה, חייבת הקבוצה לנסות ולפתור את הבעיה העונה. קשה לנצח בכדורסל המודרני, המתבסס על משחק הפיק אנד רול, הריווח והגבוהים ללא אחוזי קליעה סבירים לכל הפחות מעבר לקשת. הבעיה בשנתיים האחרונות נבעה בעיקר מהיעדר שחקן פנים אמיתי שיכריח את ההגנה להצטופף לכיוונו. גם העונה, למרות סוללת גבוהים מרשימה, לא נראה כי לירושלים יש שחקן מטרה של ממש בעל משחק לואו פוסט איכותי שיקנה מבטים חופשיים לקלעים.
ירושלים תצטרך לקוות שהבעיה תיפתר, או לפחות תצטמצם, בעזרת כמה אלמנטים: הנוכחות של אמארה סטודמאייר, שאומנם איננו סנטר קלאסי אך בהחלט עשוי לרכז מאמצים הגנתיים בזכות יכולותיו ומעמדו; יכולת הקליעה של טראביס פטרסון, סטראץ' פור קלאסי שמאכזב מאד עד כה; ובעיקר משחק קבוצתי שייצור מצבי קליעה בזכות היכולות האישיות הגבוהות של ג'רום דייסון, ג'רלס וטרנס קינזי.
היכולות שלו יבואו לידי ביטוי? דייסון (ערן לוף)
4. אמארה סטודמאייר- גימיק שיווקי או הדבר האמיתי?
מי שמצפה מהפורוורד/סנטר החדש של האדומים, השחקן בעל הרקורד המרשים ביותר שחתם בקבוצה ישראלית אי פעם, לדומיננטיות האפמנית או אפילו צ'ורצ'יצ'ית צפוי כנראה להתאכזב. אבל סביר להניח שלסטודמאייר יהיה תפקיד משמעותי במערך הירושלמי החדש, וזאת בהתקיים שני תנאים.
הראשון, עליו ועל הסובבים אותו להפנים שמדובר בשחקן שימיו הגדולים מאחוריו, וכעת עליו להיות חלק מן התלכיד ולא מוציא לפועל ראשי. לפחות על פי התנהלותו והתנהגותו של הסופרסטאר במיל' עד כה, נראה כי תנאי זה בהחלט עשוי להתקיים. התנאי השני בעייתי יותר.
נראה כמו חלק מהתלכיד, בינתיים. סטודמאייר (ערן לוף)
על ברכיו הבעייתיות של סטודמאייר חלה החובה להחזיק מעמד עד לסיום העונה. כדי שזה יקרה יהיה חייב הצוות המקצועי של ירושלים לכלכל את צעדיו בתבונה רבה ולהעניק לשחקן שהחמיץ מעל 50 אחוז ממשחקי קבוצותיו בשנים האחרונות מנוחות רבות, בעיקר במשחקי הליגה. סטודמאייר בריא בגופו ושמח בלבו עשוי להיות כלי נשק חשוב, גם אם לא סופר קטלני עבור קבוצתו.
5. מה יהיו יחסי הכוחות העונה בין האדומים לצהובים?
אז נכון שפיאניג'אני הובא קודם כל בשביל לספק הצלחות בזירה האירופית, והוא עתיד כנראה לספק אותן לפחות חלקית, אבל מצב הרוח בבירה בקיץ הבא יקבע בעיקר על ידי תוצאת הקרב הבלתי נגמר בין שני המועדונים הגדולים בישראל.
הפועל ירושלים מחזיקה כרגע ברצף היסטורי חסר תקדים של חמישה ניצחונות רצופים מול מכבי ת"א, והיא תהיה יותר ממאושרת להמשיך את הדומיננטיות שלה בזירה המקומית גם העונה. האם היא טובה מספיק בכדי לעשות זאת? ייתכן.
רצף היסטורי של ניצחונות. אליהו מול אלכסנדר (ערן לוף)
קו הגבוהים של האדומים עמוק ומגוון מזה של יריביהם, הצוות הישראלי יכול גם הוא להסתכל לסוללת הישראלים של מכבי בלבן של העיניים כשגם לצוות המקצועי והניהולי יש לא מעט מה למכור מול מתחריו ממישור החוף. קו הגארדים של מכבי נראה מרשים יותר, אך רק בתנאי שכל מרכיביו בריאים ובכושר טוב, מה שנראה כרגע רחוק מאוד.
בשורה התחתונה, בשלב מוקדם זה, לפני חיזוקי אמצע העונה שיגיעו גם הפעם, נראית הפועל ירושלים לכל הפחות שווה ליריבתה הגדולה. זה לא יהיה סוויפ עונתי נוסף לטובת האדומים, אבל גם לא שליטה צהובה בטעם של פעם כפי שניתן היה לחזות בתחילת הקיץ.
מה דעתך על הכתבה?