סוף סוף יצאה לה לדרך ליגת העל בכדורסל. מכבי וירושלים לא ממש התאמצו, חולון צלחה בקושי את הבכורה בבית של האולם החדש, והפועל תל אביב נהנתה מערב נהדר של ג'ף אלן. הנה לכם הנקודות שעשו את המחזור הראשון.
גדולות בליגה, קטנות בצבע: האלופה ומחזיקת הגביע דילגו ללא מאמצים יוצאי דופן מעל המשוכה הראשונה בליגת העל, למרות כמה בעיות מהותיות המלוות אותן בפתיחת העונה. הפועל ירושלים סובלת מחסרונו של ברייסי רייט וסיבותיו האישיות שהחמיץ את המשחק, מכושרו התמוה של ג'וש דאנקן שאמנם נכח בארינה אבל לא ממש הורגש (0 נקודות בשבע דקות) וממצבו המדאיג מעט של ד'אור פישר. סנטר הנבחרת שחגג 34 שנים לא זכה למנוחה הקיץ, ועלול להרגיש את העייפות המצטברת במהלך העונה.
מכבי ת"א רחוקה עדיין מהשלמת עיצוב ההיררכיה והרוטציה בקבוצה, כשגודס וצוותו זורקים למערכה הרכבים חדשים מדי שבוע. למרות אותן בעיות נפנפו שתי הגדולות את יריבותיהן השבוע די בקלות, משום שהקו האחורי של מכבי מוכשר מספיק בכדי להכריע משחקי ליגה בדקות ספורות, ולירושלים יש את דונטה סמית שבמצב רוח הנכון גדול על הליגה שלנו בכמה מספרים. למרות הניצחונות צריכים פרנקו, גודס ועוזריהם להיות מודאגים מאוד ממצב הקו הקדמי של קבוצותיהם. מול יריבות שאינן מאריות הליגה סבלו שתי הגדולות מנחיתות בולטת בתחום הכדורים החוזרים, כששחקני קריית גת מסיימים את הערב ההיסטורי בהיכל עם 15 ריבאונדים בהתקפה (ויתרון 6 בסיכום הכללי), ואלו של אשדוד מסיימים עם 17 ריבאונדים בהתקפה ויתרון מוחץ של 10 ריבאונדים בסך הכל. תצוגות דומות בהמשך השבוע, מול ניז'ני וצסק"א ברוסיה, יעלו לאדומים ולצהובים בערבים שחורים.
אמבקווה. מול צסק"א הצבע יהיה חייב שדרוג (דני מרון)
בהרצליה התרגלו לתחתית: המפגש בין שתיים מהקבוצות שנבנו בקיץ בצורה בעייתית מאוד הוליד כצפוי משחק מותח אך ברמה נמוכה. הפועל חולון שגתה בבחירת הסגל הישראלי (הפרידה משלומי הרוש, ההסתמכות על בן רייס הפציע כישראלי בכיר), סבלה ממכת פציעות כולל האחרונה של כריס סמית שנעדר מהמשחק, ואף התייצבה למשחק ארבעה ימים לאחר ההדחה מהגביע מול הפועל ר"ג. אז איך בכל זאת הצליחה לנצח? בעיקר משום שמולה שיחקה בני הרצליה, קבוצה המושתת על קונספציה המתבררת שנה אחרי שנה כמאוד לא מוצלחת. הרצליה היא כרגע הקבוצה היחידה בליגה מלבד שתי הגדולות שבחרה להחתים חמישה זרים (כששלושה מהם נראים בשלב זה בינוניים ומטה), וממשיכה להתבסס כבעבר על אותם שחקני חיזוק במקום להעמיק את הסגל הישראלי. יותר מזה – בהרצליה הגדילו לעשות הקיץ, כשלא השאירו אף שחקן ששיחק בקבוצה אשתקד מלבד אבירם זליקוביץ'. תוצאת אותן החלטות היא קבוצה חסרת אופי (שאבדה בשלומיאליות יתרון ארבע בפחות מ-15 שניות לסיום), קבוצה חסרת אוהדים המתקשים להתחבר מחדש לשחקנים חדשים מדי עונה, וקבוצה שייקח לה עוד לא מעט זמן להתחבר. את ארבע העונות האחרונות סיימה הרצליה מחוץ לשמונה הראשונות וללא שינוי רציני היא בדרך לעוד עונה בתחתית הליגה.
בן שימול. איך הקריירה שלו היתה נראית ללא מעברים? (עדי אבישי)
הקרב על המקום השלישי: מכבי ראשל"צ שהלהיבה אותנו במשחקי ההכנה עשתה זאת שוב אתמול, עם ניצחון מרשים מול סגנית האלופה מאילת. את זה שלכתומים יש קבוצה אתלטית בצורה יוצאת דופן כבר ידענו, והם הראו לנו גם בחירת זריקות חכמה (רק 14 זריקות מעבר לקשת עם דיוק בשבע מהן לעומת 50 זריקות לשתיים) והמון פרגון בהתקפה (24 אסיסטים קבוצתיים). בראשון קיים שילוב מצוין בין סגל ישראלי עמוק (כולל כוכב המשחק גולן גוט) לזרים יעילים ובין צעירים רעבים לוותיקים מנוסים. בקבוצה יצטרכו לצמצם את מספר איבודי הכדור, להתרגל לשני משחקים בשבוע ואולי גם להחליף את דרק באיירס שלא נראה בעניינים מתחילת תקופת ההכנה. אילת סבלה מיום חלש של הזרים החדשים לסלי ואמינו ומהמשך קשיי ההסתגלות של שלומי הרוש, אך גם היא תדבר חזק בצמרת בהמשך העונה בזכות הסגל העמוק והמנוסה שלה, הכולל חמישה שחקנים מרכזיים שנשארו בקבוצה מהעונה שעברה.
מנגינת הנדודים: יחזקאל סקוורר עבר מהפועל ת"א לנס ציונה, כשגיל אמיתי עושה את הדרך ההפוכה. שלומי הרוש עבר מחולון לאילת, אותה עזב ניב ברקוביץ' לטובת נהריה, ממנה נפרד אייל שולמן בדרכו לחולון. ספק גדול אם למרביתם תהיה עונה טובה יותר השנה מאשתקד. תופעת נדידת השחקנים בין הקבוצות איננה חדשה אבל היא בהחלט פוגעת בליגה, ובמקרים רבים גם בשחקנים עצמם. היא מרחיקה קהל מן המגרשים (שמתקשה להדהות עם שחקנים חדשים בכל עונה), פוגעת בכימיה הקבוצתית ומעכבת פעמים רבות את התפתחות השחקנים הנאלצים להיאבק בקשיי הסתגלות לקבוצה/מקום/מאמן חדשים בכל פעם מחדש. במקרים בהם לא מדובר בשדרוג מקצועי או כלכלי של ממש עדיף לשחקן להישאר לאורך שנים באותה קבוצה, גם במחיר של ויתור על כמה שקלים. מצד שני חשוב שגם בעלי ומאמני הקבוצות יבינו את חשיבות העניין ולא ימהרו לוותר על השחקנים שלהם. הקריירות של שחקנים מוכשרים כמו אבי בן שימול ויהוא אורלנד יכלו להיראות טוב יותר לולא ביקרו כבר בלא פחות מ-10 קבוצות במהלכן.
מה דעתך על הכתבה?