לא נעים, עלול להיות נורא: "כיף לחזור לנצח", סיכם גיא גודס את משחק קבוצתו מול הרצליה, שהצפייה בו הייתה הכל חוץ מכיף. נכון שמדובר בשלב מוקדם מאד של העונה, אבל אפילו בו ניתן היה לצפות להרבה יותר ממכבי ת"א.
ניתן לצפות למשל למהלכי התקפה מתואמים יותר, להצבת הרכבים מאוזנים יותר (לא כמו זה שכלל בתוכו את בנדר, שגב ופניני וגרם לצמצום ההפרש מ18 ל-8 תוך שתי דקות) יותר ולהגנה שבה לא כל חדירה לצבע מסתיימת בסל או עבירה. הצהובים לא היו רחוקים להסתבך אמש מול יריבה חלשה, עם שלושה זרים בינוניים מינוס ומורן רוט באחד ממשחקיו הנוראיים בקריירה.
אפשר לתרץ את היכולת בתסמיני הפוסט טראומה ובעייפות בעקבות אירועי יום ה במוסקבה, אבל לגודס וצוותו ברור שללא שיפור קיצוני ומהיר עלולים צמד המשחקים הקרובים (מול מלאגה וירושלים) להיגמר רע מאד מבחינתם, ואולי אף לסכן את משרתם. ארינזה אונואקו אגב, עומד כבר על 0 מ-8 העונה מקו העונשין. מעניין מי תהיה הקבוצה הראשונה שתפעיל נגדו את טקטיקת HACK A SHAQ.
גודס. אפשר לצפות ליותר (דני מרון)
מזריקי האנרגיה: בר טימור הוא כרגע השחקן היחיד של הפועל ירושלים שמשפריץ מוטיבציה ומשחק עם שמחת חיים. הגארד האתלטי צריך לעשות העונה את קפיצת המדרגה ולהפוך לשחקן משמעותי יותר, גם על חשבונו של יותם הלפרין וגם במשחקי היורוקאפ.
שחקן נוסף שיצטרך להפוך לבורג חשוב במערך ההתקפי של האלופה הוא הזר החדש מאט ג'נינג. מלך השלשות של אפס פילזן אשתקד יכול להעניק מימד התקפי נוסף לקבוצה שסיימה את משחקה בנובגורד עם 0 מ-6 מעבר לקשת.
ג'נינג הוא אולי לא שחקן התקפה קטלני ומגוון כמו ברייסי רייט אותו החליף, אבל הוא לפחות רוצה להיות כאן. ירושלים למדה השבוע על בשרה את הלקח אותו למדה מכבי ת"א בעונה שעברה ממקרה אלכס טיוס – אין שום טעם להשאיר בקבוצה שחקן, מוכשר ככל שיהיה, שעסוק מרבית הזמן בפרצופים, תלונות ומחשבות עזיבה.
ברייסי רייט. ירושלים למדה ממקרה אלכס טיוס (עדי אבישי)
לראשון יש גם אופצייה שנייה: כולנו כבר יודעים שלמכבי ראשל"צ יש העונה קבוצה סופר אתלטית, קטלנית במגרש הפתוח והתקפית מאד. אז מה עושים כדי לעצור קבוצה כזו? בדיוק מה שהפועל ת"א עשתה שלשום – מאטים את קצב המשחק, מונעים מהכתומים נקודות במתפרצת ושומרים בצורה מאד אגרסיבית.
העובדה שלמרות כל זאת הצליחו חניכיו של דרוקר לנצח בדרייב אין היא תעודת כבוד לקבוצה, שהוכיחה שיש לה גם תכונית גיבוי למופע ההטבעות. ראשון ניצחה הפעם בזכות הגנה חזקה שהשאירה אותה בתמונה גם ביום התקפי חלש של שון דאוסן ומרבית חבריו, ובזכות הפעלה חכמה של דרל מונרו, אחד משחקני הפנים הטובים שהגיעו לליגה בשנים האחרונות.
הכתומים פתחו את העונה בצורה מצוינת, ומכיוון שהם עושים זאת בעזרת שלושה זרים בלבד (ובאיירס שלא תרם וכבר שוחרר) הם בהחלט יכולים עוד להשתפר בהמשך. האדומים, שנוצחו אשתקד בכל משחקיהם הצמודים, שוב נחנקו בדקות הסיום ואבדו משחק שהיה ברובו בשליטתם המלאה.
מונרו. משחקני הפנים הטובים שהגיעו לליגה (עדי אבישי)
קטש וחניכיו יעשו טעות אם יתלו את ההפסד בתצוגת השיפוט (שבהחלט מעצבנת לכשעצמה, משחק לא צריך להימשך יותר משעתיים ולהיעצר בכל כך הרבה שריקות מיותרות). לריצה ה-0:13 של ראשון בדקות הסיום של המשחק אחראים בעיקר הם עצמם.
בדרך למעלה, בדרך למטה: בדיוק כמו המנטרה אודות ראשון האתלטית, גם האמרה שמכבי חיפה היא קבוצה הגנתית קשוחה, בדמותו של מאמנה כבר הפכה לסוג של אקסיומה בשנתיים האחרונות. אמש, לאחר מחצית ראשונה קטסטרופלית חזרו הירוקים לעמדת ניצחון בזכות האופי וההגנה הקבוצתית, אך גם איבדו את האפשרות להשיג ניצחון חשוב בגלל כמה טעויות הגנתיות לא אופייניות.
חיפה מאבדת לאחרונה מדי קיץ את הכלי ההתקפי המרכזי שלה אך שומרת על מקומה בצמרת בזכות סגנונה הייחודי. בכדי לעלות מדרגה ולחזור לארבע הגדולות תצטרך הקבוצה קצת יותר כישרון ממה שיש לה עכשיו, אם כי רכז מצוין, גרגורי וראגס (המזכיר מעט רכז גדול אחר ששיחק בחיפה, קורי גיינס), כבר יש ברשותה.
הרוש. עדיין בגדר נעלם (עדי אבישי)
אילת עדיין לא מקבלת תרומה מצמד המצטרפים שאמורים היו לשדרג אותה, לסלי והרוש. כשהשניים יתגברו על בעיות ההתאקלמות ויכנסו לתלם לצדם של חמשת הוותיקים בקבוצה, תרוץ סגנית האלופה חזק בצמרת. לעומת שתי הקבוצות שנאבקו אמש באילת נראות נס ציונה וקריית גת בדרך למטה.
הכתומים איבדו למעשה את הגרעין שסחב אותם בשנתיים האחרונות, כשטפירו ונואלס עזבו בקיץ וטל דן שנשאר מאבד משום מה את אמונו של מאמנו. קריית גת, למרות ניצחון הבכורה החשוב אמש, תתקשה בהמשך בעיקר בשל היותה "הומלסית", המארחת את משחקיה הרחק מעירה לעיני קהל קטן מאד. למזלה יש לה את מאיר טפירו, האיש שהבטיח לא לרדת ליגה בפעם הראשונה בקריירה שלו, שסיים אמש עם 11 נקודות, שבעה אסיסטים ודש חם ליריבה שמנגד.
מה דעתך על הכתבה?