ערב מרגש צפוי בארנה, בתקווה שיהיה כזה שייזכר לדורות וייכנס להיסטוריה של המועדון. בימים האחרונים קיימת תכונה אדירה בקרב אוהדי הפועל ירושלים, לא רק בעיר אלא בכל הארץ. ההרגשה היא שאנשים שכבר קצת היו מנותקים מהקבוצה או אפילו סתם התרחקו טיפה, חוזרים ובגדול. פתאום כולם בעניין לקראת המשחק וזה מרגש.
רק שני תרחישים יכולים למנוע את האליפות הערב: הראשון הוא שהפועל אילת תפתח באיזשהו בליץ בלתי מוסבר, ירושלים תקפא וכבר ברבע הראשון ייווצר פער שילחיץ אותה וייפתח את המשחק לחלוטין. השני הוא שאילת "תרדים" את ירושלים, קצת כמו במשחק השלישי בסדרה נגד מכבי ת"א, תגרום למשחק להתנהל על מי מנוחות, תרד למחצית בפער של 4-6 נקודות ואז עם שתיים-שלוש שלשות תפתח פער דו-ספרתי שיעביר את המומנטום אליה. לא מדובר בסצנריו מופרך, אבל הכל תלוי בירושלים, באנרגיות שהיא תשדר ובמסר שהיא תעביר.
הארנה תחגוג הערב את רגע השיא בעונת הבכורה שלה. מלחה היה אחד האולמות הכי ביתיים בארץ, עם אווירה משפחתית שקשה לתאר למי שלא הכיר, אבל למועדון עם שאיפות כמו הפועל ירושלים מגיעה ארנה, שמכבדת את הקבוצה ואת העיר. למרות "הפרשי הגודל" המשמעותיים בין האולם הישן לחדש, הארנה מצליחה בדרכה המיוחדת לחבק את הקבוצה ולדחוף אותה קדימה.
גפני. מודה לאוהדים (עדי אבישי)
אחד הדברים הכי מרשימים שעשתה ירושלים העונה היה לעצור את כדור השלג של תחילת השנה האזרחית. כולם מכירים וזוכרים את משברי העבר בירושלים, שהיו פוגעים בקבוצה ברגעים המכריעים של העונה. העונה נקלעה הקבוצה לרצף הפסדים לא קל וסבלה גם מפציעות לא קלות, אבל ידעה לצאת מהבור בזמן. הקרדיט הזה הולך ברובו לניהול החדש. כשההנהלה רצינית ונהנית מיכולות כלכליות, אפשר לקבל החלטות ולצרף תוך כדי תנועה את טייווין מקי ודיון תומפסון. אם הקבוצה הייתה נכשלת גם איתם, היו שואלים בשביל מה הביאו אותם, אבל את הכסף סופרים במדרגות – תרתי משמע.
הוכחה נוספת לתהליך ההתבגרות של המועדון הייתה החתמתם של שני שחקני מכבי ת"א לשעבר, יותם הלפרין וליאור אליהו, בעונה שעברה. בעבר החלטה כזו לא הייתה עוברת אולי בירושלים, אבל קבוצת הניהול בראשות אורי אלון הלכה על אסטרטגיה אמיצה ומגיעות לה כל המחמאות. גם לקהל צריך לתת מילה טובה, על כך שחיבק את שניהם והפך אותם לבני בית ואת התוצאות נראה כנראה הערב. ירושלים לא רק מצהירה על החשיבות של הצביון הישראלי, היא גם עומדת במילותיה.
בר טימור. רוצה צלחת אליפות ראשונה (עדי אבישי)
בשנתיים האחרונות אפשר להגיד שהחשיבה במועדון היא לטווח ארוך, גם מבחינת החוזים שמקבלים השחקנים וגם מבחינת המטרות. זה מעודד, כי גם אם תהיה בדרך עונה פחות מוצלחת, יהיה קל יותר לקום ולהמשיך הלאה – במידה מסוימת כפי שקרה העונה. הרעיון הוא ללמוד מטעויות תוך כדי תנועה ולעצור מומנטומים שליליים בזמן, ופה ירושלים כבר סימנה וי גדול העונה.
אני לא יכול לסיים בלי להחמיא לאפיק ניסים, מאחרוני "הדור שלנו" שעדיין משחק. הוא מייצג את כולנו לא רק בכבוד, אלא בגאווה גדולה. הוא תמיד היה שחקן מעולה ומיוחד, ואת מה שהוא עשה בסדרה נגד מכבי ת"א יזכרו עוד הרבה מאוד שנים. הוא מקצוען אדיר, שגם על סף גיל 35 ממשיך להתקדם וההוכחה הכי טובה היא הגנת הבוקס-אנד-וואן שהוא שמר על ג'רמי פארגו.
אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, ירושלים תעמוד הערב בעוד יעד חדש ותשמח עיר שלמה. עכשיו צריך להתחיל לחשוב על היעד הבא. בכדי לחשוב בכלל על התמודדות ברמות הגבוהות ביותר באירופה, ירושלים צריכה להשיג כרטיס ליורוליג. זה יעניק להם יוקרה, יעזור מאוד בזכויות השידור וגם יחשוף אותם לקהלים חדשים ולגורמי אימוץ חשובים.
אבל למה לחשוב על מחר? בואו קודם נתענג על מה שעתיד לקרות היום.
מה דעתך על הכתבה?