לברוח מהקו? כמו לברוח מאחריות

מאת: לייזי גורדון                 צילום: אתר היורוליג

איך אפשר לנתח משחק מוזר כמו מה שקרה אמש בסוף הרביעי השלישי בין הכוכב האדום למכבי תל אביב. אחרי שהצהובים נראו כמי שמשתלטים על המשחק כשהם סוגרים את הפער מהמחצית הראשונה, הגיע הרבע הרביעי ועמו התפרקות. ריצה של 0:20 וספיגת 35 נקודות בעשר דקות? בקלות, כפי שתבינו מיד.

מכבי הפסידה את המשחק 89:76 כי התרסקה בשני אלמנטים מרכזיים, קצב משחק וקו העונשין. הדבר הכי חשוב למאמן וקבוצתו היא השליטה בקצב המשחק. הצהובים משחקים בדרך כלל עם קצב מהיר מאד ו-one speed, דבר  שמעיד על פאניקה מסוימת.

בלי שינוי מקצבים, כמו בעבר כשסופו קיבל את הכדורים פנימה והחברה מבחוץ יכולים היו לנשום ולקרוא את המשחק, קשה לנצח. רק פעם אחת סופו קיבל כדור בצבע, מסר לרנדל שחתך ומכבי עשתה סל קל.

השליטה בקצב המשחק כשהכדור מועבר ב-swing  לאיש החופשי לקליעה נוחה לבד ובקצב נוח, מאפשרת גם ירידה מהירה להגנה כי השחקנים נחו בהתקפה כמה שניות ונתנו למשחק לבוא אליהם.

כתבתי כאן כבר בעבר כי קו העונשין איננו רק ניסיון לעשות שתי נקודות קלות. באמצעות קו העונשין אפשר לעצור שעון ולא צריך לבזבז טים אאוט. כשקבוצה נחושה ללכת לקו, היא לא רק מביאה לפאולים מצטברים אצל יריבתה אלא מעבירה סוג של הצהרת כוונות. נחישות ושליטה בקצב המשחק.

אני לא זוכר במכבי הגיעה אפילו פעם אחת לקו בכל המחצית השניה וזה אומר הכל על הטקטיקה הלקויה במשחק מול הכוכב האדום. כשאתה לא מגיע לקו אתה בעצם בורח מהקרב, בורח מפיסיות, ובעיקר בורח מאחריות.

מכבי ברחה והכוכב האדום קלטה אותה ושיחקה בלי בושה, ובעידוד הקהל המדהים, טסה קדימה וגם העזה עם שלשות מטורפות.

הדבר המנחם היחיד הוא שהכוכב האדום, כקבוצה ביתית מובהקת, עוד תעשה למכבי שירות עם ניצחונות על הגדולות שיבקרו שם. חבל רק שנייט לינהארט הוא לא ישראלי כי כמו שציינתי בשבוע שעבר הוא סוג של נדב הנפלד.

נ.ב.

טוב שגל מקל סיים לחכות לטלפון מה-NBA  כי זה כבר נהיה פתאטי. חבל שלא בחר לשחק בארץ. וגם להיעדר מה-17 במארס יום הבחירות לכנסת.