נתחיל מהסוף: במקרה הנקודתי של המפגשים בין בית"ר ירושלים לבני סכנין, בטח על רקע גל הטרור וההסלמה באלימות, ההחלטה למנוע מהאוהדים הצהובים להגיע לדוחא ומאוהדי היריבה להגיע לטדי היא ההחלטה הכי נכונה שהמנהלת הייתה יכולה לקבל.
קהלי הקבוצות, לצערי הרב, הוכיחו אין ספור פעמים שהם לא מסוגלים לכבד זה את זה, וברבות השנים גם אני "זכיתי" לחוות את רוח המפגשים בין שתי הקבוצות, כשבסיום אחד מהם נרגם הרכב שבו נסעתי לביתי באבנים ואחת השמשות נופצה. לא נעים.
אלא שבהחלטה הזו יש שתי בעיות עיקריות. ראשית, מבחינת הקבוצות מדובר במלכודת דבש אמיתית: כמות השוטרים והמאבטחים במשחקים הללו אמורה לצנוח משמעותית, ואיתה גם ההוצאות הכספיות. אבל אם מישהו חושב שעכשיו המשחקים הללו יעברו בשקט ובשלווה, הוא טועה ובגדול.
גם עכשיו, המשחקים ממש לא יעברו בשקט ובשלווה (ערן לוף)
כל בר דעת יודע שאוהדי סכנין ישירו בדוחא את רפרטואר שירי מסגד אלאקצא, ואוהדי בית"ר יאחלו להם בתגובה שיישרף להם הכפר. מה יקרה אז? הקבוצות לא יוכלו להאשים אף גורם שהסית והביא להתלהמות היצרים, והעונש יהיה בהתאם. ברור לכולם שדי בעליית שחקני בית"ר לחימום בדוחא ושל סכנין לחימום בטדי, כדי שפרץ הגזענות ושירי האלימות יציפו את היציעים. מי יהיה אשם אז?
הנקודה הבעייתית השנייה היא המשטרה עצמה. היא הרי אמורה להיות מסוגלת לשמור על הסדר בכל מקום, בכל אירוע ובעל מצב, כולל במשחקי כדורגל רגישים. פתאום מספיקה ההגדרה של "משחק רגיש" כדי להסיר ממנה אחריות. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם המשטרה תתחיל להשתמש בהחלטה הזו גם באירועים אחרים כדי להכשיר את חוסר יכולתה לשלוט על הסדר. האם האיבה השוררת בין אוהדי מכבי והפועל ת"א פחותה מזו שבין בית"ר וסכנין? אז מה הלאה, גם כניסת האוהדים האדומים לבלומפילד לא תתאפשר כשמכבי ת"א תארח את הדרבי?
בקרוב גם הדרבי של ת"א יהיה בלי קהל חוץ? (עדי אבישי)
ראשי המנהלת חייבים להבטיח לנו שהשימוש בכוח ההחלטה הזו הוא מקומי, ואפילו זמני, כדי שאולי בעוד שנה או שנתיים ייעשה ניסיון נוסף להחזיר את הקהלים למשחק החוץ.
אגב, במנהלת הודו שהעתיקו את הרעיון ממקומות אחרים בעולם כמו יוון, הולנד וטורקיה. ליידע כללי, בטורקיה ב-2011 אירחה פנרבחצ'ה את מניאספור לעיני 41,000 צופים, שכולם נשים וילדים עד גיל 12, אחרי שהקבוצות עצמן הודיעו שאיבדו שליטה על הגרעין הקשה של האוהדים שלהם. בשערים עמדו שוטרות ומאבטחות והשחקנים תיארו את המשחק כ"בלתי נשכח" ואת האווירה כ"נעימה במיוחד". גם אצלנו אגב התקיים ניסוי דומה, כשלפני ארבע שנים הפועל תל אביב אירחה את קרית שמונה לעיני נשים וילדים. זה נראה כמו זיכרון רחוק.
מה שנשאר עכשיו זה רק לקוות שלפחות הניסוי הזה יצליח, כי בנקודת הזמן הזו אנחנו זקוקים לפסק הזמן הזה לא פחות מאשר לכדורגל. לקראת ההמשך, נבקש לחשוב טוב על ההשלכות, ולאמץ גם רעיונות נוספים ממקומות אחרים באירופה, ולא רק את הנוחים.
אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים יותר. למצולמת אין קשר לכתבה (מני בן ארי)
מה דעתך על הכתבה?