במסגרת תפקידי כפרשן יוצא לי לשאול את עצמי: למה המאמן לא רואה את מה שכולם רואים? איך הוא לא רואה שמרכז ההגנה מאוד חלש וצריך לעשות חילוף, ולפעמים אחד המגנים מתפקד בצורה קטסטרופלית?
יש מאמנים שמאמינים שהחילוף ראשון צריך להיות רק אחרי הדקה ה-70. בכך הם מושכים את הזמן עד שנהיה מאוחר. אם כמאמן אתה מכניס שחקן מחליף ברבע שעה אחרונה, כמה הוא יכול לשנות ומה הוא יכול לעשות בזמן כה קצר? אני מבין שיש אמונה שלא משנה כמה זמן השחקן על הדשא, העיקר כהוא נכנס וחייב לעשות שינוי. כמה פעמים ראינו שמאמנים עושים חילוף ואחרי כמה דקות השחקן שנכנס כמחליף עושה שינוי, מבקיע שער או מבשל שער ניצחון? יום למחרת בכותרות העיתונים עוסקים בחילוף שהביא ניצחון, או חילוף טקטי גדול שהעניק ניצחון.
יש מאמנים שזוכים בכותרות ומגיע להם כשבשבוע כל כך מטורף (גם בארץ וגם בחו"ל) תוצאות הזויות ומפתיעות, ראינו את צ'לסי של מוריניו עושה תיקו בבית מול ברנלי, מנצ'סטר יונייטד מפסידה לסוונזי הקטנה וברצלונה מפסידה בבית עם מסי וסוארס למלאגה. כולנו אומרים שזה היופי בכדורגל.
בהזדמנות זו אי אפשר שלא לפרגן לכמה מאמנים שלנו שעשו כותרות בזמן האחרון. טל בנין עם הפועל חיפה הצנועה שניצחה את מכבי תל אביב 0:2, ומהראן לאלה החלוץ המחונן שבשבועות האחרונים מבקיע שערים. סביר להניח שהוא נהנה במיוחד להבקיע נגד הצהובים בבלומפילד, והפעם גם בסמי עופר.
לא הרבה נותנים צ'אנס להפועל פתח תקוה להישאר בליגה אבל עם הגעתו של מנחם קורצקי לקבוצה חל שינוי והמלאבסים השיגו ארבע נקודות בשני המשחקים האחרונים שנותנים לקבוצה סיכוי לחלום על מקום מעל הקו האדום.
אי אפשר להתעלם מההצלחה הגדולה של מכבי נתניה שב-6 משחקיה האחרונים השיגה שלושה ניצחונות שהגדול ביניהם היה במחזור האחרון 2:4 ענק נגד הפועל באר שבע, תוצאה שאף אחד לא העז לחלום עליה. להצלחות כאלה למאמן יש הרבה מניות כי איך שנתניה מנוהלת, עם כל זה רוני לוי מוציא משחקניו את המיטב ובטוח שיענקל'ה שחר אוכל את הלב שלא לקח את אותו למכבי חיפה אחרי אלכסנדר סטנוייביץ'.
מה דעתך על הכתבה?