סתם קבוצה: מכבי ת"א שייכת ליורוקאפ

ירדה מנכסיה: צריך לומר את האמת – מכבי תל אביב הנוכחית היא קבוצת יורוקאפ טיפוסית. בדומה לחברותיה למפעל היא מורכבת משחקנים טובים שמעבר לשיאם,  משחקנים מוכשרים מבחינה התקפית אך עצלנים מדי או חסרי יכולת בצד ההגנתי, ומכמה כאלה שרמתם פשוט בינונית במקרה הטוב.

לכן, זה לא מפתיע שכשקבוצה טיפוסית וממוצעת שכזו פוגשת את קאזאן, אחת מהקבוצות הבכירות של המפעל בשנים האחרונות, היא מצליחה לתת לה פייט ראוי במשך לא יותר משניים וחצי רבעים. פוש הגנתי קטן של הרוסים הספיק להם בכדי לתקוע את התקפת מכבי הבינונית, כאשר ההגנה הצהובה המשיכה להיראות ממש כמו באשדוד ולמעשה במרבית משחקי העונה הנוכחית, חלשה להחריד.

• ליגה אחרת: ירושלים ספגה 75:71 משטרסבורג
• אוחיון: "האוהדים עזבו? כולם יהיו איתנו ברגעים הטובים"
• מפעל חדש, צרות ישנות: הפסד ראשון למכבי ת"א ביורוקאפ

ז'אן טבק ניסה לפרקים לצאת מהקיבעון שאפיין אותו ולשלוף כמה טריקים חדשים (ישנים)- הגנות אזוריות, חילופים אוטומטים בהגנה והרכבים נמוכים עם ארבע קולע, אבל הם היו רחוקים מלהספיק מול קית' לנגפורד וחבריו. מלבד הסיבות הרגילות להפסד שכבר נטחנו עד דק בלטה אמש לעין העובדה שמכבי ת"א איבדה לחלוטין את שני הנכסים הגדולים שלה. כבר למעלה מהעשור שהקבוצה אינה נמנית על חבורת העילית של היבשת, לא מבחינה תקציבית ולא מבחינה מקצועית. אך עד לאחרונה היא הצליחה בכל זאת לשמור על מקום בצמרת האירופית הגבוהה בזכות הביתיות ובזכות חוכמת המשחק שאפיינה את משחקה.

טבק. ניסה לצאת מהקיבעון (עדי אבישי)

העונה כאמור נעלמו אותם שני נכסים כלא היו. ההיכל הביתי בו סגרה מכבי בעבר לא פחות משש שנים ללא הפסד ביתי ביורוליג, שעד לאחרונה היה מבצר שרק הקבוצות הגדולות באמת של היבשת הצליחו לבקע, הפך למסביר פנים גם לאורחות בינונית ומטה. הצהובים סופרים כבר שישה הפסדי בית בכל המסגרות בפחות מחצי עונה.

ומה לגבי השכל? איפה הקבוצה שהייתה סמל לטקטיקה חדשנית ומתוחכמת, שפעמים רבות הקדימה את זמנה וידעה להגיע מוכנה יותר מיריבותיה למשחקים, בעיקר הודות למאמנים מצוינים? במקומה אנו חוזים בחבורה שמציגה כדורסל מאד לא אינטליגנטי. האשמה מתחלקת בין המאמן המנסה לשחק בסגנון שפשוט לא מתאים לחומר השחקנים שלו (תרגילי פיק אנד רול שמבצעים לנדסברג ופניני? לחץ על כל המגרש עם רוצ'סטי?) ,ובין השחקנים שמפגינים חשיבה ברמה נמוכה ממש כמו היכולת.

אז מה עוד ניתן לעשות העונה עם אוסף השחקנים הנוכחי? ראשית כמובן, לעשות הכל בכדי לחזק אותו עוד השבוע (לפני סגירת מועד ההעברות ביורוקאפ) בשחקן גבוה סביר. מעבר לכך חייב טבק לשחק עם טיילר רוצ'סטי אך ורק בעמדה 2, ולהשאיר את מלאכת הריכוז למקל ואוחיון. ההקפצות האינסופיות ובחירת הזריקות של המתאזרח פשוט מחריבות את התקפת מכבי ומטריפות את חבריו לקבוצה, וכשהוא יתופקד בעמדת הסקנד גארד ניתן יהיה למזער נזקים.

רוצ'סטי. צריך לקחת ממנו את הכדור (עדי אבישי)

את בראיין רנדל צריך המאמן הקרואטי להפוך לשחקן העולה מהספסל. כך ניתן יהיה להימנע מצבירת העבירות המוקדמות הקבועה של השחקן שמספר הדקות בהן הוא מצליח להישאר כשיר העונה מצומצם מלכתחילה. השימוש בהרכבים נמוכים עם סמית או פניני בעמדה 4 צריך להימשך, בעיקר במידה וגבוה ראוי ופנוי לא ימצא השבוע. אך חשוב לערוך התאמות טקטיות ולהשתמש באותם דקות גם בהגנות אזוריות ובדאבל אפים שיטתיים בכדי לצמצם את בעיית הריבאונד.

מכבי ת"א תצליח כנראה להעפיל מן המקום השני בבית החלש אליו הוגרלה (אלא אם תגדיל לעשות ותפסיד בבית גם לניז'ני), אבל בכדי שהטעם הרע עד נורא שנשאר לאחר צפייה במשחקיה העונה יומתק מעט חייב טבק לערוך את אותם שינויים, ובהקדם. ולאותם אוהדים ששורקים בוז חמש דקות לסיום, ונמצאים במגרש החנייה שתי דקות לאחר מכן, אזכיר את המשפט המפורסם של מנג'ר ליברפול האגדי ביל שנקלי: "אם אתם לא יכולים לעודד אותנו כשאנחנו מפסידים, אל תגיעו כשאנחנו מנצחים".

מהמרים ומפסידים: דני פרנקו לקח כמה הימורים מול שטרסבורג, מרביתם הצליחו, אך כמו בפתגם הידוע – הניתוח הצליח והחולה מת. פרנקו הימר ברבע השני על הרכב ללא אליהו סמית ורולנד שפתחו רע מאד את המשחק והרוויח ירידה למחצית בפלוס שש. בתחילת הרבע השלישי החליט המאמן לעלות ללא המחליפים שבנו את היתרון (דאנקן, טימור וג'נינג) ולחזור לחמישייה המקורית, מה שעלה לו באובדן היתרון אך גם אפשר לו לשחק בדקות ההכרעה עם אותו הרכב מצליח מהרבע השני כשאותם שחקנים נקיים מעבירות ועם הרבה אוויר בריאות.

פרנקו. פחד מההימור של עצמו? (דני מרון)

ההימור האחרון שלו היה להמשיך לשחק גם בדקות האחרונות ללא אליהו ובעיקר ללא דונטה סמית, הווינר הגדול ביותר שלו. זה כמעט והשתלם כשירושלים עלתה ליתרון נקודה חצי דקה לסיום, אך שלשה גדולה של ווימס והחלטה רעה של רולנד מיד אחריה הביאו להפסד נוסף של האלופה.

הפסדה של ירושלים בדיסקוטק של שטרסבורג מלמד, שוב, על ההבדלים העצומים בין המסגרת האירופית לליגת העל שלנו. ליאור אליהו, הישראלי הבולט בליגה בשנים האחרונות נראה שוב אבוד מול גבוהים אירופאים אתלטים. דונטה סמית' שבארץ משתעשע על חשבון שומריו נתקע שבוע שני ברציפות על מספר נקודות חד ספרתי ומספר השלשות שקלעו של האדומים אמש היה פחות מחצי מזה שקלעה היריבה.

רולנד. החלטה רעה שעלתה במשחק (האתר הרשמי של שטרסבורג)

רק נס בדמות שלושה ניצחונות ושלושה הפסדים של שטרסבורג ימנע מירושלים הדחה בסיום השלב הנוכחי וכישלון אירופאי עונה שנייה ברציפות. הקיץ, אולי לאחר זכייה שניה ברציפות בצלחת המקומית, יהיו חייבים ראשי הקבוצה לגשת למלאכת הרכבת הסגל בצורה שונה לחלוטין, ולבנות אותו קודם כל בהתאמה למסגרת האירופית בה יתחרו.

ואלה שעדיין מנצחים: אם נסתכל על חצי הכוס הריקה אז נצביע על העובדה שיריבותיה של מכבי ראשל"צ ביורופ- קאפ רחוקות מלהיות איכותיות, ושיתכן מאד שהיו מתקשות אפילו להימנות על הצמרת הגבוהה של ליגת העל שלנו. אבל אם ננסה להיות קצת יותר חיוביים, אז הצלחה במפעל אירופי כלשהו של קבוצה ישראלית שאיננה מכבי ת"א או ירושלים היא ברכה של ממש. ואם היא מעניקה ניסיון אירופאי נחוץ לשחקן כמו שון דאוסן, ואולי אף תדחוף קבוצות ישראליות נוספות להירשם למפעלים ולא לברוח מהם, אז דיינו.