אי הידיעה אינה פותרת מעונש

ידיעה היא דבר מתעתע, ויש האומרים שלא תמיד דבר חיובי. קחו לדוגמה את עשרת אלפי אוהדי הפועל ירושלים אתמול (רביעי), או לפחות את מרביתם. הם היו בטוחים שגורל קבוצתם מצוי בידיהם. כך הרי הבטיחו להם לפני שבועיים, כשקבוצתם הפסידה בליטא לנפטונאס קלייפדה וירדה למאזן עגום של 5:2 ביורוקאפ.

"המצב לא טוב, אין עוד מקום לטעויות". נאמר מכל ומכל. אולם יחד עם זאת, הובהר: "עדיין, גורלנו בידינו. אם ננצח את שלושת המשחקים שנותרו – נעלה". מסתמכים על ההבטחות שהגיעו גם מקברניטי הקבוצה וגם מאמצעי התקשורת השונים, ידעו האוהדים האדומים ששלוש המשימות יונחו לפניהם מהקשה אל הקלה.

• 78:82 להפועל ירושלים על א.א.ק אתונה
• הפועל ירושלים שברה שיא ליגה בן 16 שנה
• ​הצטרפו לעמוד הפייסבוק ספורט1

ראשית, יש לנצח את הקבוצה החזקה בבית, גלאטסראי, שבמקרה (או שלא) גם מוליכה את הליגה הטורקית ובכלל מדובר בקבוצת יורוליג לכל דבר. לאחר מכן צריך לנצח את א.א.ק אתונה, קבוצה בינונית לכל הדעות שעד היום לא ברור איך ירושלים שמטה נגדה יתרון 17 במחצית והפסידה לה בנקודה בשנייה האחרונה.

סמית'. לא היינו אמורים להבטיח עלייה? (דני מרון)

אם וכאשר נעמוד בשתי המשימות הללו, חשבו האוהדים, ברור לחלוטין כי לא תהיה בעיה לנצח במחזור האחרון את הקבוצה הרוסית ההיא. זו שאף אחד לא באמת יודע איך קוראים לה למרות שהתמודדנו נגדה גם בשנה שעברה, אבל אנחנו כן יודעים שהיא שחררה את כל הזרים שלה אחרי שהיא הודחה רשמית מהיורוקאפ. קלי קלות. אגב, סביר להניח שרוב האנשים מכירים את שמה הקודם של העיר וולגוגרד משיעורי היסטוריה: זוהי לא אחרת מאשר סטלינגרד.

ה-וי הראשון, על המשוכה הגבוהה מבין השלוש, סומן בשבוע שעבר עם ניצחון דרמטי על הטורקים. הפנים היו כעת למשימה השנייה: ניצחון על היוונים. אבל לא היה די בניצחון אתמול בשביל להשיב את גורל ההעפלה לידיה של הפועל, היה גם צורך שניז'ני נובגורוד תנצח את נפטונאס. למרות זאת, מעטים היו האוהדים שבתחילת הרבע הרביעי עקבו בכסיסת ציפורניים במכשירי הטלפון שלהם אחר הדרמה המתרחשת בליטא. רבבת האדומים שצבאה אתמול את הארנה התמקדה רק בנעשה על הפרקט, מבלי לדעת שיתכן וגורלה של העונה האירופית של האלופה הישראלית נגזר אי שם בקרבת חופי הים הבלטי.

פרנקו. ירושלים אחראית לגורלה (דני מרון)

ואולי עדיף היה שכך? רגע לפני שהפרצופים המאושרים בסיום הוחלפו בפרצופים תוהים, וצירופי המילים "אם ניז'ני לא תפסיד" או "אם א.א.ק תנצח" נזרקו לחלל האוויר משל היו סוכריות הנזרקות על ילד בן 13 במהלך עלייתו לתורה, היה טוב בארנה. הייתה אופטימיות, היה מתח והיה סיום מתוק ושמח. ההתעוררות מהחלום הורוד הייתה אכזרית למדי.

כעת, אותם אדומים מפוכחים, שכבר ראו בעיניהם איך ההעפלה לשלב הבא, שרק לפני שבועיים נראתה כמופרכת לחלוטין, הופכת לממשית ממש מול עיניהם, חזרו שוב לנקודת הפתיחה. אבל גם הם יודעים שאין חוכמות ואין טריקים. התעוררות מרשימה לכשעצמה אך מאוחרת לא יכולה לטאטא מתחת לשטיח את כל ההפסדים המרגיזים והמיותרים לקבוצות פחות טובות. בסופו של דבר הקבוצה נמצאת במקום שראוי ליכולת שהפגינה בסיכומו של דבר במסגרת האירופית: חזק בתמונת העלייה אך תלויה בחסדם של אחרים. אז האם עדיף היה לרבבת האוהדים לגלות באמצע הרבע הרביעי שתקוות ההעפלה שלהם ספגו מהלומה? האם הם בכלל היו מעוניינים בכך? כלל לא בטוח.