נפתח בעובדות: הפועל ירושלים ניצחה אתמול בתצוגת אופי גדולה את אחת הפייבוריטיות לזכייה ביורוקאפ ומוליכת הליגה הטורקית (לה יש ארבע נציגות יורוליג). בזכות ניצחון זה ירושלים החזירה לעצמה את השליטה על גורל העונה האירופית שלה. אם היא תנצח את שני המשחקים שנותרו לה היא תעפיל בוודאות לשלב הבא.
בתסריט לא מופרך יותר מדי גם ניצחון בודד בשבוע הבא על אא"ק אתונה יעניק לה לבסוף את הכרטיס לטופ 16 של המפעל. אולם, האמת היא שהאדומים יכולים להאשים רק את עצמם בכך שבשלב הנוכחי, לאחר שמונה מחזורים, הם טרם הבטיחו את העפלתם. בבית בו מעפילות שני שליש מהקבוצות.
- אורי אלון: "בנינו קבוצה לרמות האלו, אם צריך נתחזק"
- 82:86 יקר לירושלים על גלאסטראיי
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
מתוך חמשת ההפסדים שנחלו חניכיו של דני פרנקו ניתן למנות שלושה ש"חמקו להם בין הידיים". אולם גם את המשחקים הללו ירושלים לא בהכרח הפסידה בדקות הסיום, למרות שמעשית הם הוכרעו עם הבאזר. ההפסדים הגיעו כי האלופה פשוט לא שיחקה טוב במשחקים נגד קבוצות מאומנות, שהתכוננו כראוי, למדו את החולשות של האדומים וקלעו מכל טווח משחק אחר משחק. אל מול המשחק המסודר בו נתקלו הירושלמים מדי שבוע באירופה, המשחק שלהם נשען בעיקר על פעלולים של אי ג'יי רולנד ודונטה סמית', שחיפו על היעדר משחק פנים וקליעה חלשה מחוץ לקשת.
סמית'. עושה פעלולים (דני מרון)
גם מול גלאטאסראיי לא הופגן כדורסל גדול בארנה. עם זאת, הפעם השחקנים באדום כן הצליחו לשמור על ריכוז לאורך דקות משחק רבות מול שחקנים שאסור למצמץ נגדם אפילו לשנייה, ולא הורידו את רמת המשחק לרגע. בניגוד להרבה משחקים אחרים העונה, האדומים לא קרסו ברבע השלישי (שלמען האמת היה הרבע היחיד במשחק כולו שהוכרע, כל יתר הרבעים הסתיימו בשוויון נדיר) וגם השחקנים הצליחו להתעלות: רולנד פשוט לקח על עצמו את המשחק, בר טימור ניפק כמה מהלכים גדולים (הוא חייב לקבל יותר קרדיט ביורוקאפ), דאנקן נזכר שפעם הוא כיכב במלחה, השלשות של ג'נינג צללו פנימה, הלפרין תרם גם הוא ואפילו אליהו עם יום זוועתי לא שכח (כהרגלו יש לציין) לחפש את החברים.
למרות הניצחון המרשים, שהושג כאמור יותר בזכות הנחישות והיכולת האישית ופחות בגלל היכולת הקבוצתית, קברניטי המועדון צריכים לחשוב איך הם יוצרים יותר יציבות בתוך ים הכישרון המבולגן שקיים בקבוצה. על פניו נראה כי בסיס לקבוצה איכותית כבר קיים בבירה, אך בשביל להגיע באמת רחוק במפעל לא יהיה מנוס מחיזוק הקבוצה בעמדה הבעייתית ביותר באירופה: עמדת הסנטר.
רק ביגמן אמיתי עם שליטה באזור הצבע, כמו זה שיגיע בשבוע הבא עם היוונים, יאלץ את הקבוצות היריבות לסייע בהגנה ויאפשר לקלעים הטובים של האלופה לזרוק יותר בחופשיות ולהתקרב לאחוזים ולכמות הקליעות של הליגה. חוץ מזה, השמועה גם אומרת שבקרוב גל מקל שוב יהיה על המדף, ולא תהיה זו טעות לשקול גם את צירופו על מנת ליצור קצת יותר סדר בהתקפה ולהוסיף עוד קצת מאסה בהגנה.
אליהו. לא שכח למסור (דני מרון)
ולסיום: עוד לפני שהפועל ירושלים העמיקה את הבור שכרתה לעצמה בשבועות האחרונים והגיעה למצב בו היא נלחמת על המשך חייה ביורוקאפ, אוהדים רבים באדום קיוו לפגוש בשלב הבא את היריבה המושבעת מכבי תל אביב, לצמד משחקים היסטוריים ויוקרתיים במפעל השני בחשיבותו ביבשת. בשביל שזה יקרה (ובהנחה שהצהובים אכן יסיימו במקום החמישי בביתם ביורוליג), האדומים צריכים לסיים במקום השלישי בבית, תסריט שאמנם אינו מופרך לחלוטין לאחר תוצאות אתמול אך סיכוייו אינם גבוהים.
עם זאת, במידה והאדומים אכן יעפילו לשלב הבא מהמקום הרביעי, יתכן שהפרס יהיה יוקרתי לא פחות וריאל מדריד תגיע לביקור בארנה. הדבר יקרה אם אלופת אירופה תסיים במקום האחרון בבית א' של היורוליג, בו היא נמצאת כרגע. בעלי הקבוצה אורי אלון, שהבטיח שיעשה מאמצים רבים להביא את אריות היבשת לבירה, ודאי ישמח לשחזר את המפגש בגמר היול"ב קאפ ב-2004.
מה דעתך על הכתבה?