תדמיינו לכם את המונדיאל מגיע לישראל. כמות כלי תקשורת בלתי נתפשת מכל העולם, עשרות מיליוני שקלים שהושקעו רק במסביב וציפייה למילארדי צופים מכל העולם. עכשיו, כשסדר הגודל של האירוע ברור, תבינו שזה מה שכבר מתרחש בימים אלו בישראל לנוכח הגעת הג'ירו ד'איטליה, והתחרות תיפתח רק בעוד יומיים. כמיליארד צופי טלוויזיה יראו את הנוף הישראלי, מחיפה ועד אילת וטובי הרוכבים בעולם כבר הגיעו – אי אפשר שלא להרגיש שמירוץ האופניים השני בחשיבותו בעולם עוד רגע יוזנק מארצנו.
מאז 1909 נערך הג'ירו מדי חודש מאי לאורך 3,500 קילומטרים, אבל זו כמובן הפעם הראשונה שהתחרות יוצאת מאירופה, וכאמור מדובר בתחרות שרק הטור דה פראנס נחשבת ממנה. החידוש המרענן בכך התחרות נחתה בארצנו הוא לא היחיד, כי להתרגשות נוספה גם העובדה שקבוצה ישראלית תשתתף בו – "סייקלינג אקדמי". אתמול אפשרה הקבוצה להציץ להיערכות האחרונה שלה לקראת הופעת בכורה ישראלית בג'ירו שיחל ביום שישי בעיר הבירה, ולצד הטירוף וההתרגשות, גם את הדריכות שבשיאה אי אפשר שלא להרגיש.
את הקבוצה הישראלית ייסדו רן מרגליות, רוכב אופניים לשעבר אשר משמש כמנהלה וכאחד מבעליה, בצוותא עם רון בר-און וסילבן אדאמס, מהתורמים הבולטים. שמונה רוכבים יש בקבוצה: בן הרמאנס הבלגי בן ה-31, רובן פלאסה הספרדי הוותיק בן ה-38, גיום בואבה הקנדי בן ה-28, קריסטס ניילנדס, הכשרון העולה מלטביה בן ה-23, זאק דמפסטר האוסטרלי בן ה-30, כריסטיאן סבארגלי האיטלקי בן ה-27 וגולת הכותרת: שני הישראלים גיא ניב וגיא שגיב, בני ה-24 וה-23 בהתאמה. שני הישראלים נבחרו להשתתף בקבוצה, כשלצידם מתאמנים גם הרוכבים הישראלים רועי ועומר גולדשטיין ואביב יחזקאל. תקראו לזה מכבי א' ומכבי ב'?, יכול להיות, אך מה שבטוח הוא שבקבוצה בונים לא מורידים ציפיות, בתקווה שגם הישראלים שבקבוצה יהוו תפקיד חשוב.
צמד הישראלים שלנו בג'ירו (דני מרון)
את הבוקר החלו הרוכבים באימון פתוח לעיני המצלמות, לא לפני שהוצגו במעין טקס הצגת שחקנים מאולתר ברחבת היציאה. ואל תזלזלו במהירותם: גם אני, כשנסעתי במהירות של 70 קמ"ש – ברכב, לא באופניים – מצאתי את עצמי מהר מאוד מנסה לרדוף אחר הרוכבים שהגיעו למהירות של 110 קמ"ש לערך.
האם גיא שגיב וגיא ניב הופכים להיות האנדיוני הבאים שלנו? "אני מאוד מקווה" סיפר שגיב. "אבל זאת לא המטרה שלנו. אנחנו עושים את הספורט הזה מגיל צעיר ולא פה כדי להיות מפורסמים. אני חושב שזה האתגר הכי גדול של ספורטאי ישראלי אי פעם ואני לא מגזים. אנחנו רוצים להוות מודל לחיקוי לצעירים כן לבחור בספורט הזה. אני מקווה שנהפוך למדינת רכיבה".
אמנם ברכב, אבל עדיין התרחקתי מרוכבי האופניים (דני מרון)
ואי אפשר בלי טיפה ציונות מצדם: "אני רואה בנו שגרירים לשלום. אנחנו קבוצה בינלאומית ומגוונת וחברים אחד של השני גם מחוץ לתחום האופניים. יש למדינה שלנו תדמית לא הכי טובה בעולם, אבל אנחנו מנסים להביא את ישראל הנורמלית והיפה", מספר שגיב.
אז כן, מדובר בענף שזוכה לפחות סיקור או אהדה בישראל, אבל דווקא זו הסיבה לכך שחשוב להבין עד כמה הבאת התחרות לישראל משמעותה הישג אדיר: הארגון מדהים, כזה שלא נופל מסיקור גביע העולם, כפי שתוכלו להשוות בעצמכם בקיץ הקרוב, ולראיה עשרה כלי תקשורת זרים, כולל הגאזטה דלו ספורט האיטלקי, הגיעו אתמול לירושלים רק למען סיקור הקבוצה הישראלית.
מכל רחבי העולם הגיעו לסקר את הקבוצה הישראלית. הטירוף מורגש (דני מרון)
אז אמנם לא מדובר בדל פיירו, בופון או טוטי, אבל כריסטיאן סבארגלי, הרוכב האיטלקי היחיד בקבוצה הישראלית, זכה לסיקור תקשורתי שלא יבייש את ביקורו של מסי בישראל בחודש הבא. ראיון אחר ראיון, סינק אחר סינק, הוא עמד אתמול בסבלנות וענה לכל מי שרצה. ולא רק זה: לא פחות משלושה מסוקים יאבטחו את הגי'רו ויאפשרו שימוש בטכנולוגיה תקשורתית מלמעלה. "יש כאן הערכות של מבצע צבאי לכל דבר", סיפר לי אחד ממארגני המירוץ.
אז עם מה יוצאים מהיום הזה? כנראה שמצב הספורט בישראל לא גרוע כפי שפעם אחר פעם אנו, לפחות חלקנו, חושבים או טוענים. אם בשנה אחת אירחנו פה את אליפות אירופה בג'ודו, היורובאסקט והג'ירו, אולי כדאי להפסיק להתאכזב ולהתחיל לפתח בסיסים קיימים ולקוות להצלחות בענפים נוספים, עם כל הכבוד לכדורגל ולכדורסל, בהם אנחנו יכולים להצליח יותר. "ישראל מארחת כבר אירועים שדורשים הפקה. ישראל לאט לאט נהיית מעצמת ספורט קטנה", מודה בגאווה מרגליות ומאפשר לי לפנטז על התחרות הבאה שתגיע לישראל. זה לא יהיה המונדיאל, אבל סיבה נוספת לגאווה עוד תגיע.
מה דעתך על הכתבה?