מה נשאר מהאימפריה שזכתה בטרבל לפני פחות מ-18 חודשים? קבוצה שבעיקר מעוררת רחמים. קודם כל רחמים על גיא גודס, שנראה אמש כאדם הממתין שמישהו כבר יגאל אותו מייסוריו, וכאחד שרק ממתין למסיבת העיתונאים המסורתית על הפרידה בהסכמת שני הצדדים.
בקיץ שעבר כעסו עלי רבים כשכתבתי כי המאמן ששואף להיות ממשיכו של דיויד בלאט עלול לגלות שגורלו יהיה דומה לגורלו של דיויד אחר דווקא – דיויד מויס. ממש כמו מקבילו הסקוטי, גודס הוא 'מענטש' אמיתי, בחור מצוין שמתנהל בצורה מכובדת אפילו בסיטואציה הבלתי אפשרית עבורו בימים האחרונים.
- רשמית: גודס פוטר ממכבי ת"א
- שרף אותם: 83:88 למכבי אשדוד על מכבי תל אביב
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
אבל בצדה השני של ההשוואה התברר כי גם גודס מחזיק בג'וב שפשוט גדול עליו בכמה מספרים, ושגם הוא טבע בנעליים הענקיות שהותיר אחריו קודמו בתפקיד וקשה שלא לחוש אמפתיה. הוא רחוק מלהיות האשם הבלעדי במצבה של הקבוצה. הוא אפילו לא האשם המרכזי בבנייתה השערורייתית ובהתנהלותה האיומה.
עם זאת, אבל אדם ישר כמוהו יודע שכמאמן הראשי של הקבוצה הוא נושא בלא מעט אחריות. אחריות לנפילות החדות ברבעים האחרונים של המשחקים, אחריות לאי יצירת היררכיה סבירה, אחריות להרכבים מוזרים שהוא מציב על המגרש ולעובדה שחודשיים וחצי בתוך העונה עדיין לא קיימים בקבוצה שלו מושגים כמו עזרה שנייה בהגנה או משחק מעבר.
שחקני אשדוד. עשו הכל כדי להפסיד (עדי אבישי)
אמש עשתה אשדוד כמעט הכל כדי להפסיד, כולל 21 איבודי כדור והגנה מחוררת שהפכה אפילו את גיא פניני לחודר מצטיין, ובכל זאת הצליחו הצהובים חסרי הביטחון להסתבך ולבסוף לאבד את המשחק עם עוד התמוטטות מפוארת ברבע הרביעי (אותו הפסידה בתוצאה 18:34). במצב הנוכחי היה נראה לכל, שלגודס נותרו עוד רעיונות כיצד לחלץ את העגלה מן הבוץ, ושהשינוי בעמדת המאמן הוא פשוט בלתי נמנע.
אבל גיא גודס רחוק מלהיות מעורר הרחמים היחידי במכבי ת"א. ג'ורדן פארמר מוכיח לנו שגם מי ששיחק וזכה באליפויות לצדם של קובי בראיינט ופאו גאסול יכול לסבול מחוסר ביטחון קיצוני ולהיראות כמו שחקן שכרגע עלה מהנוער. משחק הפנים של הצהובים כבר מזמן עבר את גבול הפתטיות, כשהוא מתבסס כולו על טרבור אמבקווה (הרכש המוצלח של מכבי העונה? מוצלח אולי יחסית לאונואקו ופבראני) שרחוק מלהיות שחקן מטרה ראוי בצבע.
משחק ההגנה של הצהובים מתחיל ומסתיים ברנדל ואוחיון ומתפרק ברגע ההכרעה. ולסיום – שבעה זרים רשומים כרגע בקבוצה שבעבר הלא רחוק החתימה את טובי השחקנים ביבשת. שניים מהם טובים מאד, שניים סבירים ולשלושה מהם אין מקום בסגלים של נס ציונה ואשדוד. פלא שהקבוצה אבדה לחלוטין את כושר ההרתעה שלה?
אמבקווה. הוא לא יביא את הבשורה (עדי אבישי)
אז מה למעשה עכב עד היום את השינויים הנדרשים, וקודם כל בעמדת המאמן? בעיקר העדר אלטרנטיבה מספקת. שלוש אופציות מרכזיות להחלפתו של גודס ניצבות בפני מקבלי ההחלטות במכבי. הראשונה- מינוי של ארז אדלשטיין, השנייה החתמת אחד מהשניים – דן שמיר או עודד קטש, או טוב מכך – שילוב ביניהם, והשלישית- מינוי מאמן זר.
נראה ששאר האופציות שהועלו (צביקה שרף או מאמן תפוס אחר, פיני גרשון) אינן ראליות. לשלוש האופציות הללו לא מעט חסרונות. אדלשטיין לא נראה בינתיים ממש מעוניין במשרה, כשגם החיבור החזק שלו לצד האדום של תל אביב ויחסיו הרעועים עם גורמים בהנהלת מכבי אינם תורמים. מרבית המאמנים הזרים שהועסקו בקבוצה לא השאירו בה רושם יותר מדי חיובי, כשבכל מקרה המאמנים הבכירים של היבשת אינם פנויים או יקרים מדי עבור מחזיקת הגביע.
אופציית שמיר ו/או קטש בעייתית גם היא. מדובר בשניים שפוטרו בתקופה האחרונה ולא הוכיחו את עצמם כמאמנים ראשיים במרבית הקדנציות שלהם (שמיר הצליח רק בעונתו הראשונה בירושלים, קטש רק במועדונים עם מעט קהל ומעט לחץ). אך נכון לנקודת זמן זו יתכן שמדובר באופציה הסבירה ביותר. השילוב בין הידע והניסיון האירופאי של שמיר לקסם ולחיבור לקהל של קטש יוכל אולי להפיח קצת רוח חיים במועדון הנמצא באחת מתקופות השפל הקשות בתולדותיו.
קטש. החיבור לקהל יספיק? (דני מרון)
אז האם לאחר החלפתו של גודס תגיע מכבי ת"א למנוחה ולנחלה? הצחקתם אותי. אדלשטיין/ שמיר/ שאראס או השד יודע מי, יהיה חייב לדרוש בעת המשא ומתן שלו מספר דרישות בלעדיהן לא יוכל, מוכשר ככל שיהיה, להצליח הרבה יותר מקודמו בתפקיד.
עליו לדרוש למשל את החלפתם של פבראני ואונואקו (וגם אופייבו במידה והכסף יחסר) בשחקן פנים יעיל. את השאלתו של דראגן בנדר לקבוצה אחרת בה יזכה לדקות ובעיקר לא יעלה לו בבריאות ולקבוצתו בנקודות קלות. את החלפתו של אחד מצמד הגאנרים, פארמר ורוצ'סטי, בגארד איכותי שחודר לעומק ולא מכדרר לרוחב ומשליך מכל הבא ליד. את הזכות למנות עוזר מאמן אחד לפחות שהוא איש אמונו, ואת האפשרות להפוך לאיש המקצוע הבכיר במערכת, או לפחות אחד שמתחשבים בדעתו. הרבה דרישות, מרביתן לא ימולאו (הן עולות לא מעט כסף, אבל כך גם הדחה מהיורוליג), אבל גם אם חלק מסוים מהן כן ימולאו אזי תהיה לו אפשרות להוציא משהו מהעונה הזו.
להחלפת מאמן יש בדרך כלל אפקט קצר מועד של הזרקת אנרגיה מחודשת לקבוצה, שמקורה בהבנה של השחקנים שכעת הצוואר שלהם הוא הבא בתור להיות מונח תחת הגיליוטינה. מכבי ת"א זקוקה מאד לאפקט הזה, קצר מועד ככל שיהיה, משום שבעוד שלושה ימים היא תתייצב למשחק העונה הראשון שלה. משחק שהפסד בו יצמצם דרמתית את סיכוייה להעפיל לשלב הטופ -16, ויהפוך אותה מקבוצה חולה לקבוצה גוססת.
מה דעתך על הכתבה?