נחזור רגע לארועי המשחק בין בית"ר ירושלים לבני סכנין ביום שני האחרון. כמות הקהל שהגיעה לדוחא היתה מעבר לזו שאושרה והאלפים שהגיעו, ברובם אוהדי סכנין, הניפו דגלי פלסטין ודגלי חמאס, יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, הסתובבו רעולי פנים, שרו שירי שנאה והסתה כלפי אוהדי בית"ר, זרקו אבוקות וחזיזים לכר הדשא והשליכו חפצים לעבר שוער בית"ר בוריס קליימן, שבנס לא פגעו בו.
ואיך הגדיר מפקד הכוח המשטרתי בסיום את כל התופעה הנוראה הזאת. "אין נפגעים, לא באנשים ולא ברכוש, והמשחק עבר בצורה שקטה", אמר נצ"מ רמי ניימרק וחידד: "אפשר להגדיר את האירוע כולו כספורטיבי".
שקט? ספורטיבי? הרי אחד החפצים יכול יהיה לפגוע בראשו של קליימן ומבול האבנים יכול היה לפצוע אוהד של בית"ר, או שוטר, או אפילו סתם עובר אורח מקומי. ומה על אותה אבוקה שיכולה היתה לגרום לחנק כתוצאה משאיפת עשן? אם אין, חלילה, פצועים או הרוגים אז הכל בסדר?
המשטרה בצד הלא נכון של המגרש (ערן לוף)
אדון ניימרק, אבנים נזרקות כדי לפצוע, אבוקות וחזיזים יכולים לפגוע, החפצים שהושלכו לכר הדשא לא נועדו לשמש קישוט חג לאצטדיון בדוחא, ורעולי הפנים לא עטפו עצמם בבד מחשש להישרף בשמש הקופחת של אמצע הלילה… וכל אלה, כולם, נעשו בניגוד לחוק. אז מה לכל זה ולספורט, ואיך אפשר להגדיר את האירוע כספורטיבי?
חוות הדעת המקוממת של נצ"מ ניימרק עשויה לשמש את אנשי סכנין בדיון בבית הדין המשמעתי, אבל יש משהו עוד יותר מקומם בהתפרעויות בסכנין. שתיקת הכבשים של התקשורת.
הרי אם הארועים האלה היו מתרחשים בטדי כשבית"ר ואוהדיה הם אלה שמארחים את בני סכנין, הסיפור לא היה יורד מהכותרות ומגיע בטח למוקטעה ברמאללה ולמשרדי פיפ"א בשווייץ. בדיוק כפי שקרה אחרי ההתפרעות בשרלרואה לפני כמה חודשים. ומה היה בשרלרואה? הרבה פחות ממה שקרה בדוחא? לא בטוח.
בשרלרואה היה פחות אלים מבדוחא? לא בטוח (אודי ציטיאט)
לא שאוהדי בית"ר מלאכים, הם אפילו לא קרובים לכך. חלקם גזעני, אלים, מסוכן ויותר מזה – הם הראשונים שיודו בכך שתמימים הם לא. מצד שני, כמשקיף נייטרלי (אינני אוהד בית"ר ואין לי דבר נגד סכנין) הירושלמים צודקים בטענה שהם אינם מקבלים יחס שווה מהמשטרה, בתי הדין ובעיקר מהתקשורת.
ואכן המהירות בה התפרעות – שאינה קשורה ל"לה פמיליה" או לקבוצות אחרות של אוהדי בית"ר – יורדת מסדר היום הציבורי, מוציאה אותי מדעתי. כנראה שפחות סקסי לדבר על פורעים של קבוצות אחרות, או שאולי אוהדי בית"ר מושכים יותר אש ובעיקר רייטינג, אך עדיין מגיע להם יחס שווה.
ואסיים בשאלה: אם חפץ היה פוגע חלילה בקליימן ומוביל לפציעתו, האם העניין לא היה יורד מסדר היום במשך שבועיים כמו המקרה (המזעזע, מכוער ואלים) בשרלרואה? אני מניח שאת התשובה הכואבת אתם יודעים בעצמכם.
מושכים אש ורייטינג, אבל מגיע להם יחס שווה (ערן לוף)
מה דעתך על הכתבה?