אמצע שנות ה-80', אני חי בניו יורק. ראיתי את האליל שלי, ברנרד קינג מפרק את הברך לבדידים של גטניו במשחק שפתח את השנה נגד הסלטיקס. הוא הצטרף לביל קרטרייט (דולר ביל) להליכות בבריכה במכללת אופסלה. והדיילי ניוז חנך מדור יומי, How Is Bernard. כל ניו יורק שאלה אם הוא יחזור.
תשע שנים אחרי, היכל הספורט. וינפרד קינג "הסטיל" של מכבי ת"א יושב בהיכל עם הקרסול הדפוק בגיגית קרח. מהיום הראשון שנחת סימן לי אמנון נתנאל, איש המשק שראה הכל ואף פעם לא טעה, שזה נגמר. הא, נכון, היה גם דיוויד אנקראם, אבל זה סיפור אחר. אולי העונה הזו שלחה את המאמן יעקב אדלר לחזרה בתשובה, המראות היו קשים מדי, ולא החמצתי שום אימון ומשחק כדי לצפות בנפול האימפריה ולשמוח קצת.
העונה הזו של הבריגדה הצהובה מתחילה לקבל סימנים של עונת הדובדבנים של פיני גרשון, 1992/93. ויטור פבראני בוחן הליכונים, טרם החליט אם ללכת על חשמלי או ידני עם גלגלי עזר; ארינזה אונאקו, הוא סוג של האסלר בכדורסל. הוא יודע שהוא גמור, אבל איכשהו הוא עובר בדיקות רפואיות. הוא לא מספר לאף אחד שהוא מתקשה ללכת בלי מקל. והכי חשוב, אמציה רוצפסקי שליט"א, היהודון החדש של הצהובים, שמחליף דתות כמו פנקייק, רק שתשלמו רבותיי.
היה כיף לצפות בהויה-פראנויה אמש: הפנים של שמעון עם הקמע, החיוך העצוב של דייויד פדרמן, הידיים על הפנים של ניקולה ווייצ'יץ, כאשר הירושלמים שרפו את הפרקט ביד אליהו, עם 53 נקודות במחצית, והצהובים היו רק קונוסים בהתהוות.
פדרמן. החליט שלא להחליט מהר (עדי אבישי)
רגע, אחד אהבתי – ילד בשם איתי שגב. הוא לא בא לעבודה, הוא בא לעבוד, הוא בא להילחם על הכבוד של המועדון. דראגן בנדר, אם אתם שואלים, סתם צרך חמצן בסביבה.
במחצית השנייה החליטה מכבי לשמור, תופעה די נדירה במחוז. היא החזיקה את ירושלים על 13 נק', ואני כבר ראיתי שחזורים של גליל עליון מפסידה גביע אחרי יתרון 20 במחצית, או את הפועל ר"ג מפסידה אליפות אחרי יתרון שמונה נקודות, שתי דקות לסיום. דז'ה-וו?
בצד השני יש את אליהו וירושלים שוב מנצחת (עדי אבישי)
לא, הצהובים גרועים מדי. אין שם כלום, אין מנהיג, ואין כוכבים נכון לעכשיו, והכל צולע. בצד השני יש את אליהו ובר טימור, יותם הלפרין עדיין "בתהליך", אבל דונטה סמית' מקבל תיקונים בחצרות הקדמית והאחורית. ושוב ירושלים מנצחת בהיכל, ונראה שהאורות במשרדו של עו"ד מזרחי דלקו כל הלילה. שמעון בטח קלף תפוח באבחה אחת, הוא אלוף בזה, ושאל את דייוויד, נו מה עושים עם הילד (גודס)? והחליטו שלא להחליט מהר.
סביר להניח שגודס לא יסיים את העונה הזו כמאמן. סביר להניח שמכבי לא תגיע לפיינל פור האירופי. הקהל ישרוק בוז, וירוץ לרכוש מנוי לעונה הבאה. פבראני וארינזה, בטח הולכים הרבה בבריכה. הכסף משולם בזמן, התקשורת מתחילה היום לבצע במכבי את הניתוח הפתולוגי. רגע, החולה עוד לא מת? אז מה? ממתי עובדות הפריעו לנו?
מה דעתך על הכתבה?