אוהדי בית"ר מפריעים להצלחת הקבוצה

חסוס רואדה שיגר אמש אמירה מאוד ברורה לחלק מהקהל של בית"ר, כשרץ לאחר שער הניצחון (0:1) מול רעננה ונתלה על צווארו העבה של מאמנו, ואחריו חבריו לקבוצה.

התפרצות האוהדים באימון של יום שישי, הקריאות "תתפטר" במהלך וגם בסיום המשחק, הם ההוכחה שמי שמצליח לעבוד בבית"ר ירושלים יותר מחודשיים זכאי לאות השירות המבצעי, ואחרי חצי שנה לעיטור העוז, ולשעה של מורשת קרב על שמו בבית גולדמינץ.

שהרי בלתי נסבל בכלל לעבוד במקום שבו מצד אחד הבעלים מעורב יתר על המידה בתוכניות הרכש – הרבה מעבר לשליפת פנקס הצ'קים – ומהצד השני חלק מהקהל קובע את הסגל (לא מאפשר החתמת שחקן מוסלמי), קוטע אימונים, ומפריע להצלחת הקבוצה.

לפחות רואדה יודע להעריך (דני מרון)

ובכל זאת, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (מינהלת הליגה), שחקני בית"ר ירושלים רצים הכי הרבה במשחקי העונה עד כה. רק חבל שלא תמיד הם רצים כמו שצריך. בן שמעון לא אשם שאודל מחמיץ פנדל ושאיתי שכטר הפך את קבלת ההחלטות המוטעות לאומנות של ממש, אבל הוא בהחלט אחראי על הכנסת לידור כהן, האיש שהביא לבית"ר ניצחון חשוב. 15 שנה עברו מאז סילק הקהל של בית"ר את אלי גוטמן, וגם כיום הוא לא מצליח להבין את ערכו של מאמן מקצועי. רואדה מבין.

2.  צריך להעריך את הכנות המרגשת של רוני אוואט. הוא לחץ להביא את יוסי מזרחי, הקבוצה צריכה את יוסי מזרחי, ויוסי מזרחי הביא לאשדוד את הניצחון הראשון העונה. כשמאמן אומר דבר כזה על סמכות מקצועית שהונחתה מעליו, אי אפשר להתנתק מהתחושה שהוא חייל של מ.ס אשדוד, עובד במערכת, ונטול אגו. בעידן הציני של הכדורגל היום, אוואט הוא עוף מוזר.

אבל גם מזרחי יודע שזו התלהבות של מתחילים. מאמן טוב הוא מאמן שגורם לשחקנים שלו לעשות את מה שצריך, וזו לא רק משמעת טקטית, אלא גם מוטיבציה, ומחויבות. מזרחי שם את כובד ניסיונו על אוואט ועל השחקנים, וזה הצליח, בדיוק כפי שגיא לוזון שם בשבועות הראשונים של עבודתו את הלהט והתשוקה שלו, אבל נתקע עם אוראל דגני כבלם, בן רייכרט כמבוגר האחראי, ודולי מנגה שהחליף את הרודאו בכדורגל. זה יכול להחזיק שבועיים, אבל יש עוד חודשיים לחלון ההעברות של ינואר, עם מוסר תשלומים מפוקפק, ועם עתיד כלכלי מעורפל.

בעידן הציני של היום, אוואט הוא עוף מוזר (אודי ציטיאט)

יוסי מזרחי וגם בני בן זקן בקריית שמונה  יגלו בעוד שבוע או שבועיים שעם כל הכבוד לזעזוע בהגעתו, שחקנים מנצחים משחקים ולא מאמנים. ואם השחקנים לא מספיק איכותיים, זה לא יספיק.

3. חמש הדקות הראשונות בדרבי החיפאי היו בהמשך ישיר ליכולת הנהדרת של מכבי חיפה בשבועות האחרונים: הקבוצה הניעה כדור בנגיעה, במינימום איבודים, ופשוט ישבה על הפועל חיפה. סגנון משחק כזה נקנה במשחקונים של נגיעה בכדור וצבירת מקסימום נגיעות ללא הפרעה. יש אימונים שלמים של הנעת כדור שבהם משתתפים גם שוערים. אין שערים, כי המטרה היא הגעה לרף נגיעות רצופות.

הבעיה בסגנון כזה, שלפעמים אתה מניע את עצמך למוות. לא סתם מכבי חיפה היא מוליכת ליגת העל בכדורי רוחב. לא סתם מוליכה, אלא יש לה כמעט 50 אחוזי יותר כדורי רוחב מהפועל ב"ש ומכבי ת"א.

מכבי חיפה מניעה את עצמה למוות (ערן לוף)

כשקבוצה מוסרת ומוסרת, היא לא בועטת, ומה שאפיין את הדרבי הייתה העובדה שמכבי ישבה על הפועל, אבל לא בעטה די למסגרת וגם כשבעטה, זה היה להעשרת הדיסק של פלטהאוזן. אז אם מכבי חיפה בכל זאת רוצה תואר, שתמשיך לרוץ לתואר "המשחקת לרוחב" וזה יהיה התואר היחיד שהיא תשיג העונה.