האמת היא שאף אחד לא צריך להיות מופתע מההודעה על פיטוריו של פרנק דה בור מאימון אינטר. הוא עצמו הגיע אליה במקומו של רוברטו מנצ'יני, משום שהקבוצה לא סיפקה את הסחורה, ומכיוון שהיא עדיין רחוקה מלשכנע, גם דה בור נאלץ לשלם את המחיר לאחר 85 ימים בתפקיד.
אינטר איבדה מזמן ממעמדה הבכיר בכדורגל האיטלקי, ומדובר במועדון פאר, שזכה שלוש פעמים בגביע אירופה לאלופות וב-18 אליפויות איטליה. הנראזורי היא שם דבר בעולם הכדורגל, ועבורה להיות במקום ה- 12 בליגה האיטלקית, זהו דבר בלתי נסבל.
גדולי השחקנים בארץ המגף לבשו את מדיה, ואזכיר רק את חלקם: מיאצה, מאצולה, פאקטי, בונינסנייה, אלטובלי, ברגומי, קורסו, זנגה ובאג'ו. מהזרים שכיכבו בשורותיה: סוארס, בריידי, ברגקאמפ, סימאונה, זאמורנו, רונאלדו (הברזילאי), רומיניגה, קלינסמן, ברמה, מתאוס, פיגו וזאנטי.
קצרה היריעה מלספר על משחקיה הגדולים ועל ניצחונותיה הסוחפים. בדיוק כפי שכדורגלנים חלמו וחולמים ללבוש את חולצותיהן של יובנטוס ומילאן – כך גם לגבי אינטר הגדולה.
החגיגה של באר שבע – אחד מרגעי השפל בתולדות אינטר (אודי ציטיאט)
אבל קבוצה אינה יכולה כמובן להסתפק בהישגי עבר, מפואר ככל שיהיה. העבר הוא הבסיס, אך הוא אינו יכול להעניק נקודות במשחקי ההווה. ואם להיות כנים, הרי העובדה שהפועל באר-שבע גברה 0:2 על אינטר במילאנו, במסגרת הליגה האירופית, מעידה כאלף עדים על התדרדרותה של הקבוצה האיטלקית.
מה דעתך על הכתבה?