מסימיליאנו אלגרי הוא הדבר הכי מפתיע שקרה בכדורגל האיטלקי בשנתיים האחרונות. מאמן יובנטוס השלים זכיה שניה באליפות איטליה עם הגברת הזקנה, יש לו הופעה בגמר האלופות, הוא יכול להיות המאמן הראשון באיטליה שזוכה פעמיים ברציפות בדאבל ומילוי הכסא הריק שהשאיר אנטוניו קונטה בקיץ 2014 בוצע בהצלחה ובמהירות. אז למה למעשה מדובר בהפתעה? התשובה נמצאת דווקא אצל יריבת הביאנקונרי בגמר הגביע האיטלקי, מילאן. יותר נכון, אצל הבעלים סילביו ברלוסקוני. למאמן יש סימפטיה למילאן, אבל עם נשיא הרוסונרי וראש ממשלת איטליה בדימוס מדובר בסיפור שחצה את גבול הטעם הטוב.
אלגרי, כזכור, הביא לסן סירו את האליפות האחרונה של מועדון הפאר וסיים למעשה שלטון ארוך של היריבה העירונית, אינטר. כל זה קרה ב-2010/11, עונתו הראשונה במועדון. אלא שמשם העניינים התפרקו עם הצהרות סותרות שלו לעומת אלה של ברלוסקוני, שהגיעו עד להשפלת המאמן בפומבי על ידי האחרון.
בקיץ 2012 הדיווחים על מעבר של זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה ממילאן לפאריס סן ז'רמן שטפו את אירופה. אלגרי, במסיבת העיתונאים של פתיחת העונה, לא התבייש ואמר בקול ברור ובטוח: "שניהם יישארו איתנו". אלא שלברלוסקוני היו תכניות אחרות ובאותו השבוע הכוכבים עזבו לצרפת, ומקסי נותר ללא תחליף אמיתי (מריו באלוטלי, מישהו?). התוצאה: מקום שלישי באיטליה, בפער של 15 נקודות מהאלופה יובנטוס.
אלגרי, האמין שזלאטן יישאר במילאן (gettyimages)
שנה לאחר מכן זה נהיה גרוע עוד יותר: ברז המזומנים נסגר ואלגרי נאלץ להסתפק בשמות חדשים כמו אלסנדרו מאטרי, מתיאס סילבסטרה וקאקה (העברה חופשית), שהיה מעבר לשיאו. הרוסונרי רשמו שלושה ניצחונות ליגה אחרי 10 מחזורים, מה שהוביל לצעדים חריגים של ברלוסקוני. נשיא מילאן החל לבוא פעם בשבוע למגרש האימונים, לשוחח עם השחקנים גם ללא נוכחות אלגרי בחדר והחמור מכל זה שכמעט בכל פעם שעזב את המקום, הצהיר בפני התקשורת: "אני לא מרוצה מהמאמן, הוא לא יישאר כאן עוד הרבה זמן".
דמיינו מצב כזה שבעל הבית במקום עבודתכם זורק לכל עבר במשך חודשים שאוטוטו אתם הולכים הביתה. בסוף זה קרה וב-12 בינואר 2014 אלגרי הושפל מול ססואולו ונזרק בבושת פנים מהקבוצה. התדמית שלו נפגעה קשות והוא נתפש כבדיחה מהלכת באיטליה. באחד הטורים ב"גאזטה דלו ספורט" נכתב בזמנו: "אם אלגרי היה עוזב בפעם הראשונה שברלוסקוני הטיח בו האשמות בפני התקשורת, היה לו עוד סיכוי. כעת הוא יצטרך נס בשביל לשקם את הקריירה שלו". ואכן, הנס הגיע וההמשך ידוע.
נס? אלגרי לא היה צריך אותו (gettyimages)
מאז שעזב את סן סירו, עמדו שם על הקווים לא פחות מארבעה מאמנים: קלרנס סיידורף, פיפו אינזאגי, סינישה מיכאילוביץ' והנוכחי כריסטיאן ברוקי. כולם, ללא יוצא מן הכלל, חוו כשלון מהדהד. אחוז ניצחונות הליגה של אינזאגי (34%) ומיכאילוביץ' (40%) בזמן כה קצר כמאמני מילאן ממחיש עוד יותר כמה אלגרי (56%) עשה עבודה טובה באופן יחסי. לצורך המחשה, המאמן המיתולוגי של מילאן, קרלו אנצ'לוטי, השיג 57 אחוזי הצלחה במשחקיו במועדון.
אלגרי הוא אדם מנומס. אחרי שזכה עם מילאן בתואר האחרון שלה וקיבל יחס איום מהבעלים, הוא עושה חיל עם יובה בזמן שהאקסית מדממת בחיפושים אחר הזהות המפוארת שכל כך איפיינה אותה.
המפגש של יובנטוס ומילאן בגמר הגביע האיטלקי לא אמור להזיז לטקטיקן במישור האישי ולרצות להוכיח משהו לברלוסקוני ויתר המבקרים שהיו לו במילאנלו באותה התקופה. הוא יגיע לאולימפיקו ברומא במטרה אחת: לזכות בדאבל שני ברציפות ולהיות המאמן הראשון בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי שעושה זאת. אחרי שתי אליפויות, גביע, סופרקופה והופעה מכובדת בגמר ליגת האלופות, אלגרי הוכיח שהנקמה הכי טובה באקסית היא פשוט לחיות טוב.
יכול לעשות היסטוריה. אלגרי (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?