"הפסדנו לאיטליה בכבוד". ואני כבר חשבתי שהמושג הזה נפטר בשיבה טובה ונקבר אי שם בסוף המאה הקודמת. אין דבר כזה, תשכחו מהסיסמאות של המתיישבים הראשונים. נבחרת ישראל הפסידה שלשום בלי שום תוספת על הצלחת.
הרי נגמרו הימים שהיינו מתרגשים כשזלטן איברהימוביץ' היה מוכן להחליף חולצה עם איתן טיבי בירידה למנהרה. להזכירכם, נבחרת ישראל חזרה לאירופה לפני 24 שנה, ולא רק שניצחה בפארק דה פרנס, אלא ב־2004 היא גם סיימה בתיקו 0:0 בפאריס, כשקלמי סבן שמר אישית את תיירי הנרי. אני יכול להזכיר לכם גם עשרות הופעות מכובדות עם תוצאות נאות בסיום, אבל זו משלשום היא לא אחת מהן. אפשר להפסיד לאיטליה, זו בטח לא בושה, אבל זה גם לא כבוד גדול.
אין כאן שום קשר לשמות תואר כמו "חבורה של גברים" או "לוחמים מצולקים", כי מה שחשוב בסוף זו התוצאה, שלמרבה הצער אין בה לא הילה, ולא נקודה. הרי לא בכל שנה נתפוס את אחת ההגנות הטובות בעולם ביום כזה חשוך, ואת ג'ורג'יו קייליני, שהוא בלם אדיר, כשהוא משחק לגמרי הפוך. זה לא רק הכרטיס האדום שספג האיטלקי, אלא גם ערימה נאה של אסיסטים תמוהים. אז תוצאת תיקו בהחלט הייתה בהישג יד, אבל מה לעשות שגם במשחק הזמנה סיימנו עם שלישיה ולא ברשת שלנו?
אלישע לוי. אף לא ראה את איטליה מתגוננת כך? אולי היה אומר מתקיפה (ערן לוף)
אני מחזיק מאוד מאלישע לוי כמאמן, אבל כדאי שגם הוא ייכנס קצת לפרופורציות ויבין את גבולות הגזרה. הוא אמר שאף פעם לא ראה את איטליה מתגוננת בצורה כזו. אם היה אומר מתקיפה, אולי הייתי מבין, אבל לא מתגוננת על נבחרת שבנתה קריירה מחלק אחורי סגור הרמטית. איטליה היא נבחרת מנוסה, שבאה למשחק חוץ לא כדי לשחק ענק, נפלא ולעשות יום כיף מאורגן לקהל. היא באה להשיג תוצאה, ואני יכול לשער שבמשחק הגומלין תספרו על יד אחת את הפעמים שבהן נעבור את קו מחצית המגרש.
אני אספר לכם סיפור ישן עם מוסר השכל. ב־1994 הוגרלה מכבי תל אביב נגד ורדר ברמן במסגרת גביע המחזיקות. הנה מגיעה לאצטדיון רמת גן נציגה מכובדת מהבונדסליגה, מרופדת בשחקני נבחרת איכותיים. במשחק הבית עשו הצהובים בית ספר לגרמנים. השוער של ברמן, אוליבר ריק, נתן הופעה של פעם בחיים. אני הענקתי לו את הציון 9 ואת התואר סופרמן. התקווה התעוררה, הכותרות ניפחו, עשרות אלפים שמו עין לכיוון הגומלין, רק ששם מריו בסלר, קיצוני סופה, החליט לפתוח מבערים. ופה זה נגמר.
בופון. איטליה לא באה ליום כיף אלא לעשות תוצאה (ערן לוף)
אז כל הכבוד לשער המדהים של טל בן חיים, שאפו לתנופה שהביא אתו רועי קהת, אבל לא יותר מזה. גם ערן זהבי לא צריך להוריד את הראש, ובן ביטון בטח יזכה לימים יפים. זה ספורט, זה הפסד מתקבל על הדעת, ועדיין הפסד בלי שום תואר בצד.
מה דעתך על הכתבה?