רבות מדובר על מעמד המאמן בישראל. מאמנים קובלים על כך שהם שק החבטות של הבעלים: מתערבים להם, מתעמרים בהם, מחליפים אותם כמו גרביים, וכמובן: מביאים על חשבונם מאמנים שאפילו הם לא שמעו עליהם. מאמנים בכירים מוצאים את עצמם בבית, ואם הם לא מצאו עבודה כפרשנים בערוצי הספורט – הם צריכים לבנות לעצמם קריירה שנייה.
האמת היא שגם המאמנים עצמם חסרי כבוד עצמי, חסרי אתיקה, וחסרי נאמנות בסיסית. וזה קורה גם לבכירים ביותר, אלה שמהווים מודל לחיקוי. הנה השבוע, שעה קלה לאחר התיקו בדרבי הירושלמי, התפטר מאמן הפועל ירושלים מתפקידו כדי להתמנות כמנהל המקצועי במ.ס אשדוד, ובכך להפוך לסמכות העליונה. מדובר ביוסי מזרחי, אחד מטובי המאמנים בישראל ואישיות כובשת בפני עצמה.
אני מתאר לעצמי שתנאי העבודה בהפועל ירושלים קשים מנשוא. לקבוצה הזו יש עבר מפוקפק במוסר תשלומים, היכולות הכלכליות שלה מוגבלות, ומבחינה ספורטיבית היא נטולת מטרות: לשרוד בליגה הלאומית ולסיים לפני הפועל קטמון. מהצד השני, אשדוד. מועדון מסודר, עם שאיפות, שמצוי בצרות ספורטיביות. מזרחי אימן שם, מוערך שם, מה לו ולהפועל ירושלים. מה? החוזה.
אין ספק שהחוזה של מזרחי בהפועל ירושלים הוא חוזה קאט. הם יכולים להיפרד ממנו בכל עת תמורת פיצוי סמלי, והוא יכול להיפרד מהם בלי להניד עפעף בכל רגע, ללא פיצוי כלל. אחרי הכל, הנהלות מתות על מאמנים מתפטרים. אני בטוח שהם לא מתות על מאמנים מצליחים מתפטרים, ומה שעשה מזרחי בהפועל ירושלים עד כה, כרגיל אצלו, הוא על סף נס. הקבוצה נמצאת במקום השביעי, ארבע נקודות מעלייה, גם ארבע מירידה, עם זר צרפתי שבשיאו שיחק במכבי יבנה ובליגת החובבים השנייה בצרפת, שלא לדבר על כוכבי הנוער של מכבי ת"א והפועל ראשל"צ, גיא כהן ואסף לוי.
כשמתאים לו אפילו ויתר על האולימפית (דני מרון)
מזרחי הוציא מים מהסלע, והפועל ירושלים – בגלל מצבה הכלכלי – לא טרחה לסגור אותו בחוזה שיכבול אותו למועדון. אחרי הכל, אם מזרחי היה נכשל – היו נותנים לו שפיץ. אבל הבעיה כאן היא לא הפועל ירושלים, אלא מזרחי, גם אם בגיל 63 צריך עדיין להביא פרנסה הביתה. על פי הדיווחים פרצו שחקנים בבכי כשהוא הודיע להם על המעבר לאשדוד, אבל כנראה שהעתיד הכלכלי, מעמדו כמאמן, וכנראה שגם ביתו החדש-ישן באשדוד, קרצו לו. איך תמיד עונים לי במקרה הזה: אם יציעו לך עבודה בעיתון גדול יותר, לא תלך?
זהו, שלא כל כך מהר. צריך לקבל את ברכת הדרך מהמעסיק שלך. סביר להניח שלהפועל ירושלים לא היו את הכלים להשאיר את מזרחי, וכך הופך לא רק מעמד המאמן לבדיחה, אלא גם מעמד הקבוצות. הנה, השבוע פורסם שבני יהודה חשקה באוהד בוזגלו, מאמן ס.כ נס ציונה, אחת משתי הקבוצות המוצלחות בליגה א' דרום, שישמש אצלה תעודת פרו למאמן יעקב אסיאג; מאמן מכבי שעריים, אלי מחפוד, פנה למאמן מכבי קביליו יפו, אורי קרגולה, ולהנהלת הקבוצה, וביקש ממנה את המאמן שישמש אצלו כעוזר; וכמובן שלא נשכח שגם בארזים נפלה השלהבת וסלבישה יוקאנוביץ' קם בוקר אחד ועבר לפולהאם, ככה באמצע העונה. וזה לפני שאריק בנאדו החליט ששישה משחקים רשמיים בנבחרת הצעירה הספיקו לו, והגיע הזמן לעבור לבני יהודה של ברק אברמוב.
מאמנים לא ממצמצים אפילו כשמועדון גדול יותר – לא באמת גדול, רק יותר – פונה אליהם ומזמין אותם להתבזות בצל קורתו. לפעמים הם מסרבים, אבל זה לרוב נובע מעניין של פיתוי לא מספק. תנו להם במקום אחר חבילה, עתיד מקצועי, קצת פוצי-מוצי, והם לא רואים אותך ממטר. ביום שקבוצה תשים בחוזה של המאמן שלה, סעיף פיצוי כמו שהיא שמה לשחקן שלה, התופעה הזו תיפסק.
גם הוא בא לעשות סיבוב, יוקאנוביץ' (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?