כבר כמה שנים שהפועל תל אביב היא הדבר הכי טוב בכדורגל הישראלי. עם כל הכבוד להפועל באר שבע ולמכבי תל אביב, לסינדרלות ולדרמות – אין ולא היה עוגן טוב יותר למוצר הדלוח יחסית הזה, כדורגל ישראלי, מהאירועים הקומיים שיוצאים אחת לכמה ימים ממתחם וולפסון. בשנה ומשהו האחרונות, מאז הגיע לשכונה אמיר כבירי, הפועל תל אביב נראית כמו פרק אחד ארוך של סיטקום ישראלי פח.
זוכרים את התמונה האדירה של החבר'ה הסינים עומדים ומוחאים כפיים בהתלהבות לצד כבירי במרפסת יציע הכבוד במושבה? חשבנו שזה יהיה הדבר הכי מצחיק העונה, אבל אז בא השבוע האחרון והגדיר את הכל מחדש. את הפרטים הקטנים אתם יודעים: אלי גוטמן הופך למנהל מקצועי, גיא לוזון מונה למאמן, אמיר כבירי לא בארץ, הפועל ת"א מביכה.
בואו נפתח שנייה את העובדות היבשות: אלי גוטמן עזב את תפקידו לאחר המחזור הרביעי, הודיע בלי למצמץ שזו תוכנית שהגה עוד לפני פתיחת העונה, קיצץ בשכרו ופינה את עמדת המאמן ללוזון. למה שנאמין לזה, בעצם, אם בקיץ לוזון פלירטט עם בית"ר ירושלים? האם התוכנית הזו הייתה רק בראש של גוטמן? ומה הסיכוי שגוטמן החליט לברוח מאור הזרקורים רגע לפני הדרבי, כשהפועל עם שתי נקודות מ-12, נראית רע מאוד והעתיד לא צופן לה טובות? ואיך כל זה היה נראה אם הפועל הייתה פותחת את העונה עם יותר מ-50 אחוזי הצלחה? ואיזו השפעה תהיה לגוטמן כמנג'ר על שאחראי על רכש ובניית קבוצה במועדון שחייב מיליונים?
ולמה לוזון הגיע? מה יש לו לחפש שם, בגוב האריות התמוה הזה? הקהל לא אוהב אותו, בלשון המעטה, והסיכויים להיכשל גבוהים בהרבה מהסיכויים להצליח. הרי האדומים לא שווים יותר ממקום 5 כפי שהיא נראית כרגע, וגם את המקום הזה היא תצטרך להרוויח ביותר מדי עמל וכישרון – דבר שלא נראה שהיא יכולה לנפק כרגע. אז מה הקטע למען השם?
לוזון באימון הבכורה. נכנס לגוב האריות (אודי ציטיאט)
קערת הערבוב הכי גדולה במזרח התיכון
אחרי שהתנתקה מההסתדרות ב-1997, הפועל ת"א נבנתה מחדש. עד אז זה היה מצחיק וגרוטסקי בצורה אחת, עם כל הגרשון הלמנים והחובות לסיני וכו'. אח"כ זה כבר היה מצחיק בצורה אחרת, אבל גם מסודר סוף סוף – עם חבורת הניהול המיתולוגית של משה תאומים, רפי עגיב, מוטי אורנשטיין וסמי סגול. זה הביא דאבל וקמפיין אירופי לא רע אבל גם כמה שנים מביכות באמצע העשור הקודם ואז זה היה מצחיק. לאללה.
אחריהם הגיע מוני הראל, ואז אלי טביב (קבלן התארים הכי טוב של הפועל ת"א באלף הנוכחי). וכל הזמן היו מעורבות ברקע כל מיני דמויות מסתוריות, כאלה שרק הכדורגל הישראלי יכול למשוך אליו. כן, הכוונה גם למני ויצמן, איש עסקים שעיקר הונו וענייניו באירופה, אבל על פי הדיבור אין מהלך בהפועל ת"א שהוא לא מעורב בו או לפחות יודע עליו. וכבירי, מה איתו? הוא לובש חליפה ונראה עשיר וכנראה יש לו אוסף אמנות גדול. נהדר, אבל מה לו ולכדורגל? האם יכול להיות שהפועל ת"א היא קערת הערבוב הגדולה ביותר במזרח התיכון? ואיך כל זה קורה דווקא כשהאוהדים מעורבים בקבוצה יותר מתמיד, מחזיקים ב-20 אחוז ממנה ויכולים להשפיע עליה מבפנים? ואולי זה קורה דווקא בגלל זה?
כבירי. לובש חליפה ונראה עשיר (עדי אבישי)
צפוי לנו דרבי חד צדדי
בכל אופן, הפועל הולכת לפגוש את מכבי תל אביב ביום ראשון, ולא נעים להגיד אבל יש ריח של משחק חד צדדי באוויר. עם כל הכבוד לחילופי המאמנים ולכל השחקנים הנחמדים שהשם שלהם מסתיים בצ'יץ' אצל הפועל, ועם כל הכבוד לשלושת השערים שכבשה מול קרית שמונה וגם לקלישאות המשעממות על הדרבי ועל החוקים שלו, האדומים נתקלים הפעם בצהובים ששיחקו עד עכשיו מול חמש קבוצות, ארבע מהן שייכות על פי היכולת והצורה לפלייאוף התחתון – כפר סבא, אשדוד, הפועל רעננה ובני סכנין. ארבע הקבוצות האלה הן פחות או יותר ברמה של הפועל ת"א, והאדומים צריכים לדאוג כי מכבי ניצחה את כולן ויש לה הפרש שערים של 2:11 מולן.
מכבי תל אביב כבר רמשה 100% הצלחה ו-2:11 מול נמושות הליגה (ערן לוף)
ברור שמכבי לא תיקח 48 נקודות מ-48 אפשריות מול שמונה המועמדות לפלייאוף התחתון, אבל צריך להיות נאיבי במיוחד כדי לחשוב שסטיית התקן הסטטיסטית תופיע דווקא בדרבי, משחק בו מכבי עירנית במיוחד למתרחש על כר הדשא. ובכלל, מבחינת מכבי הכל דבש. היא נראתה טוב אתמול בסכנין, כמו ענק שמנפנף בקלות זבוב אומלל וממשיך לצעוד אל עבר היעד שלו, שמחכה לו אי שם בחודש מאי. "טראומת זניט" הפכה לשני ניצחונות 0:3 קלילים ובזמן שבאר שבע מאבדת נקודות – מילא מכבי חיפה, האלופה שמטה נקודות מול הפועל תל אביב! – מכבי נראית כאילו היא מבינה איפה היו הטעויות שלה בעונה שעברה (כן, גם התיקו בדרבי בסיבוב השני) ויודעת מה צריך לעשות כדי לתקן אותן.
בקיצור, שיהיה בהצלחה, גיא לוזון, איזה סיפתח קשוח סידר לך גוטמן תמורת ויתור על חלק משכרו.
מה דעתך על הכתבה?