מוחמד עלי היה הגדול מכולם. בתוך הזירה, עלי היה המתאגרף הטוב בהיסטוריה של המשקל הכבד. ישנם ארבעה טיפוסים קלאסיים באגרוף: מתקוטט, לוחם, מכה ומתאגרף. עלי היה המתאגרף הטוב ביותר. אולי האומן הגדול בכלל על הקנבס.
כחובבן, עלי זכה במדליית זהב בכבד-קל ברומא 1960. כמקצוען, עלי נלחם באחד מתורי הזהב הנדירים של האגרוף במשקל כבד; הוא ניצח את סוני בנקס, ארצ'י מור, הנרי קופר, סוני ליסטון, פלויד פטרסון, ג'ורג' צ'ובאלו, קליבלנד וויליאמס, ארני טרל, ג'רי קווארי, אוסקר בונאבנה, ג'ימי אליס, ג'ו פרייז'ר, קן נורטון, ג'ורג' פורמן, רון לייל, ארני שייברס, ליאון ספינקס. את חלק מהענקים האלה יותר מפעם אחת. סילבסטר סטאלון כתב את "רוקי" לאחר שצפה בקרב של עלי מול צ'אק וופנר. רבים מהשמות ברזומה של עלי היו יכולים להיות אלופי עולם, בכל תקופה אחרת. רבים באמת היו.
והקנבס של עלי נלקח ממנו כשהיצירתיות שלו כאומן הייתה בשיאה, בגיל 25. עלי סירב במופגן להתגייס במהלך מלחמת ויאטנם – הוצעו לו גם תפקידים ייצוגיים – ואמר את המשפט המפורסם "אין לי ריב עם הויאטקונג, אף ויאטקונג מעולם לא קרא לי כושי". הוא הושעה למעשה לארבע שנים. אנג'לו דאנדי, המאמן שלו, אמר ש"אנחנו לא זכינו לראות את עלי במיטבו". התואר בו עלי זכה בתוך הזירה נלקח ממנו בבתי משפט, שהסמכות שלהם בעניינים האלה מוטלת בספק. מבחינת רבים הוא עדיין היה האלוף. ג'ו פרייז'ר, שלא חיבב אותו בכלל, סירב להשתתף בטורניר שהיה אמור לקבוע למי תוענק החגורה הפנויה.
עלי מעולם לא כונה "כושי" על ידי מישהו מוויאטנם (gettyimages)
הרצון של עלי היה חזק מדי לטובתו שלו. הוא ניצח את ליסטון – הדורס שנטען שישלוט על העשור הקרוב של המשקל הכבד – כשהוא עיוור מחומר ששופשף על הכפפה של האלוף. כשחזר הפיל את הדורס המיועד של העשור הבא, ג'ורג' פורמן.
לפי מגזין "הזירה", פורמן הוא בעל המכה התשיעית באימתה בהיסטוריה של האגרוף. (מייק טייסון מדורג באותה רשימה במקום ה-16. אם מוחקים את השמות של המתאגרפים במשקלים שאינם כבד, שנמצאים בה באופן סמלי, ג'ורג' פורמן הוא אחד מקומץ האנשים עם מכת האגרוף החזקה בהיסטוריה). פורמן ודאי שלח מיליון אגרופים בחיים שלו, והחבטה שפגעה בעלי בסיבוב החמישי של המפגש ביניהם בזאיר הייתה כנראה האדירה מכולם. חבטה של אחת למיליון מחובט של אחד למיליארד.
"לא כאב בכלל", אמר עלי.
פורמן בכלל לא הכאיב לו (gettyimages)
ההפסדים שלו הגדירו אותו כמו הניצחונות, אולי יותר. עלי שרד 15 סיבובים מול קן נורטון עם לסת שבורה. הוא צעד לגיהנום ואז בחזרה מול ג'ו פרייז'ר. פעם, ועוד פעם, ואז עוד פעם אחת. הוא המשיך הרבה אחרי שהרופא שלו ייעץ לו לפרוש, ואחרי שהרופא פרש בעצמו כאות מחאה.
האיש שהיה מהיר יותר ממהירות האור
עלי היה הגדול מכולם. מחוץ לזירה. הוא ידע להתאגרף, אבל האל ישמור עליו, הוא ידע לדבר. הוא הוציא את הראפ מהמספרות. הוא ניבא בחרוזים מאולתרים על המקום, באיזה סיבוב הוא יפיל את היריבים שלו, וצדק ב-12 מתוך 15 מקרים.
"(אני) האיש שעצר את ליסטון, שאמרתם שיהרוג אותי… עשיתי דברים חדשים לקראת הקרב הזה. רצחתי סלע, שברתי אבן, אשפזתי לבנה. אני כל כך מהיר שאתמול כיביתי את האור בחדר שלי והייתי במיטה לפני שהחדר החשיך".
עם אחיו: "רצחתי סלע, שברתי אבן" (gettyimages)
גיבור חברתי
מוחמד עלי, שנולד כקסיוס קליי, היה השחור הראשון בעידן של הטלוויזיה שהצהיר: "אני יפה". הוא הפנה את אור הזרקורים לאפריקה, כשטס לשם לערוך את קרב האליפות העולם מול ג'ורג' פורמן. הוא הראה לאפריקאים אדם חופשי שיכול להביע את הדעות שלו. הוא אמר שהוא רוצה להיות קיסינג'ר השחור.
לוס-אנג'לס, 1981. מוחמד עלי משכנע אדם שניצב על אדן חלון לרדת ממנו, ולא להתאבד. בגדד, 1990, עלי נפגש עם סדאם חוסיין ומבטיח את שחרורם של 15 שבויים אמריקנים, רגע לפני מלחמת המפרץ. אפגניסטן, 2002, מוחמד עלי בשליחות שלום עבור האו"ם.
ה-BBC הכתיר את מוחמד עלי כאיש הספורט של המאה ה-20. כך גם Sports Illustrated, ובערך כל גוף אחר שערך מצעד דומה. בניו-יורק טיימס נכתב עליו שהוא שהוא שינה את הסטנדרטים לפיהם נקבע מי ספורטאי ענק. "להחזיק בזריקה נהדרת או היכולת לעצור על המקום לא הספיקו יותר. מה עשית עבור השחרור של העם שלך? מה עשית לסייע למדינה שלך לחיות על-פי עקרונותיה שלה?"
אחרי 61 קרבות מקצועניים, מוחמד עלי שמע לראשונה את ספירת ה-10 במלואה. אלופים לא מתים. עכשיו נחים, אלוף.
הפיכתו לגיבור חברתי הגדירה מחדש את הסטנדרטים לבחירת ספורטאי ענק (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?