חרארדו "טאטה" מרטינו זכור כמאמן הכושל היחיד בברצלונה מאז ואן חאל. אולי בצדק, אולי לא. את גמר קופה אמריקה 2015 ארגנטינה שלו הפסידה. למארחת. בפנדלים. בצעד המנוגד לאימפולסיביות של תקופת חוליו גרונדונה, בהתאחדות החליטו לתת לו עוד צ'אנס. עד כה זה השתלם.
כשארגנטינה הייתה תקועה עם שתי נקודות בלבד מתוך 9 אפשריות במוקדמות גביע העולם, היו מי שהטילו ספק בהחלטה להשאירו. אלא שטאטה אימץ את רוחו ורומרו כירושה מקודמו בתפקיד, אלחנדרו סאבלה, והחל לבנות תלכיד וסגנון משלו.
- 02:50, שידור ישיר בספורט2: גמר הקופה אמריקה
ההתעוררות הגיעה במשחק הבא, מול 46 אלף צופים בבראנקייה. בזמן שקולומביה המאיימת פינטזה על עוד הצגה היסטורית, מרטינו חיפש מגן ימני בעקבות פציעותיהם של סבאלטה ורונקאליה. הוא בחר בגבריאל מרקאדו. שחקן ריבר פלייט השלים רביעיה הגנתית שבאה עם המון סימני שאלה ומאז מספקת רק סימני קריאה. ארגנטינה הסתדרה בלי מסי ואגוארו, ניצחה 0:1 והשיטה החלה להתגבש.
מרקאדו. סימן שאלה שהפך לסימן קריאה בולט (AFP)
כן, שיטה. נדמה שלא הייתה כזו בארגנטינה מאז חוסה פקרמן. רביעיה הגנתית קשוחה עם מגנים שחורכים את הקו, קשר הורס נוסף לצד מסצ'ראנו ופליימייקר מאחורי שלישיה התקפית בה מסי מתפקד כשחקן חופשי. צעד נוסף היה גיבוי מלא שניתן לגונסאלו היגוואין, חלוץ שבקיץ הקודם נראה כלוזר האולטימטיבי וכעת הגיע אחרי עונה היסטורית במדי נאפולי. האינטנסיביות שלו והתרומה למשחק ההגנה הכריעו את הכף. קון אגוארו ירד לספסל, גאיטאן ולאבסי הפכו לממלאי המקום הטבעיים לדי מריה והמסר היה ברור – כולם תוקפים, כולם שומרים, כולם רצים, כולם לוחצים. אפילו מספר 10.
הניצחון בקולומביה היה הצעד הראשון ברצף 9 הניצחונות הנוכחי. במהלך התקופה ארגנטינה גברה פעמיים 1:2 על מחזיקה הקופה צ'ילה, אחת הנבחרות המגובשות והאגרסיביות בעולם. במפגש האחרון ביניהן, משחק הפתיחה של שתי הנבחרות בטורניר בארה"ב, שחקני האלביסלסטה שלטו לחלוטין בקצב, ייצרו לחץ יעיל מקו החצי, מוססו את האינטנסיביות של היריבה במסירות מהירות ומדויקות ואיימו על השער ביציאות מהירות להתקפה. הכל תיקתק, אפילו בלי מסי.
הכל תקתק בשורות האלביסלסטה גם בלעדיו (AFP)
השיטתיות, הסדר והרוגע של מרטינו באו לידי ביטוי בעוד צעד בונה אמון בנוגע להיגוואין. חלוץ נאפולי לא כבש בשלושת משחקי שלב הבתים ונראה מתוסכל. במשחק השני הוא הוחלף על ידי אגוארו, שבתוך 14 דקות כבר מצא את הרשת. טאטה התעקש: "אני מחכה ל'פיפיטה'". ברבע הגמר היגוואין כבר כבש צמד בתוך פחות מחצי שעה והוסיף עוד שני כיבושים בחצי.
ב"לה נאסיון" כבר מהללים גם את הבניה להמשך של מרטינו. מאמני נבחרות בארגנטינה, בדומה לשרי ממשלה רבים, נוהגים לעבוד על הצלחה בטווח הקצר. משהו שאפשר להציג כהצלחה בקדנציה שלך בתפקיד, לא הישג שמישהו אחר יקטוף את פירותיו. טאטה, בדומה לפקרמן, חושב קדימה. הוא החל לשלב את גאיטאן ולאמלה בצורה משמעותית, הכניס כאמור את מרקאדו, שילב את רמירו פונס מורי וזרק לרוטציה גם את ויקטור קואסטה, בלם אינדפנדיינטה. בנוסף, מתיאס קראנביטר מאתלטיקו כבר סומן כיורש עתידי למסצ'ראנו וגם אנחל קוראה, פאולו דיבאלה וג'ינו פרוצי הוצבו בעמדת זינוק.
חיכו לפיפיטה, והוא הגיע בדיוק בזמן (AFP)
אולי היו אלה התהפוכות בהתאחדות המקומית שאיפשרו את המהפכה הזו. ואל תטעו, אכן מדובר במהפכה. סבלנות, דרך, תכנון לעתיד – כל אלה לא היו שם עד לא מזמן. מאסופה של שמות שמחכה למשיח, ארגנטינה הפכה לנבחרת אמיתית. קבוצתית, מתואמת. סגל עם מרווח תמרון ומטרה שיוצרת שותפות גורל. ושוב הכל תלוי ברגע אחד. שבירת הבצורת בת 23 השנים או צלילה בסחרור עד הפגיעה הכואבת בקרקע.
"צ'ילה אחת הנבחרות הטובות בעולם, אבל אנחנו לא יכולים ליפול בגמר נוסף. ההכרה ביכולת של הנבחרת שלנו תלויה בגמר", ניתח מרטינו בקור רוח, והצהיר בצורה מפוכחת: "אם לא נזכה בקופה, לא נקבל הכרה. אני בטוח שזה יהיה כך".
מה דעתך על הכתבה?