1. הסטטיסטיקה של ישראל מול איטליה מדהימה: שלטנו יותר בכדור, בעטנו יותר לשער, מסרנו יותר, מסרנו אפילו יותר מדויק, השגנו יותר קרנות, אפילו עשינו יותר פאולים, כשלהם נשלפו יותר כרטיסים. וכן, גם שיחקנו מול עשרה שחקנים. רק בדבר אחד האיטלקים הקדימו אותנו: הם כבשו שלושה שערים מול אחד של ישראל, ואלמלא קפץ תומר חמד עם הכתף לכיוון קייליני, טל בן חיים לא היה זוכה להכניע את בופון ולהירשם באמת בסטטיסטיקה. האיטלקים ניצחו בכל פרמטר שחוקת הכדורגל מאפשרת להם, לא בהכרח בכל פרמטר שנרשם בסטטיסטיקה.
כי נבחרת איטליה עושה דברים שלא נרשמים בסטטיסטיקה. היא ניצחה כמעט כל קרב מגע מול ישראל, ולכן לא נזקקה להילוכי סרק, לא עייפה את עצמה, כל התקפת מעבר שלה היא מופת, ולכן כל מה שהיא עושה בזמן שהיא לא נוגעת בכדור קובע את מה שיקרה ברגע שבו כן תיגע. זו הסיבה ששחקנים ישראלים לעולם יפסידו מול שחקנים איטלקים. אז איך זה שהקבוצות הישראליות הצליחו עד היום לנצח פעמיים באיטליה – בשתי הפעמים את פארמה – ולחלץ חמש נקודות במשחקי בית גם נגד מילאן ויובנטוס? כי היו להם שחקנים זרים.
ההגנה של הפועל ב"ש קרסה מול נבחרת איטליה: צדק איבד את פלה ואימובילה, ביטון את בונבאנטורה. אבל בארבעה מתוך ששת המשחקים של ב"ש בקמפיין מוקדמות ליגת האלופות, אותם שחקנים לא ספגו. איך זה? כי הגנה מתחילה בחלוץ המרכזי ובקישור האחורי, ושם לא משחקים שרן ייני וניר ביטון, אלא ג'ון אוגו ואובידיו הובאן.
במילים אחרות, אין לשחקנים הישראלים במה להתבייש בטכניקה, אבל בכל מה שקשור למאבק הפיזי, עדיף שיהיו איתם כמה שיותר זרים. ככל שב"ש תשחק ב-22:00 בסן סירו יותר פיזי, כך יקטנו הסיכויים שלה לעבור את מה שעברה שלשום סלטיק בקאמפ נואו.
וואקמה, בשם הפיזיות (אודי ציטיאט)
ויטור, לוסיו, הובאן, וואקמה ואוגו זו אופרה אחרת. במונחים היסטוריים, הם כמו אונישנקו, הלמאי, פישונט, קלשצ'נקו ואוסטרץ עבור הפועל ת"א בקמפיין המדהים שלה ב-2001/2. אז ידעה הפועל ת"א לצמצם את הפערים הפיזיים כדי לנצל את מה שנתן לה הכדורגל, וזה בדיוק מה שעשתה הפועל ב"ש השנה באירופה. גם אם ב"ש לא ניצחה העונה אף משחק חוץ באירופה, אינטר היא לא קבוצת בית בלתי כנועה.
2. אסור להתבלבל. הולק הלך בתחילת הפגרה, שאטוב ודזיובה לא הגיעו לישראל, אבל בזניט משחקים חאבי גארסיה, אקסל ויטסל, אלכסנדר קרז'אקוב, אלכסנדר קוקורין, רוברט מק, דני, וניקו לומברטס. הקבוצה מדורגת במקום השלישי בליגה הרוסית, בתמונת האליפות כמובן, אחרי שזכתה בסופרקאפ. היא גדולה על מכבי ת"א בכמה מספרים, בוודאי כאשר אין קמפיין אירופי בשנים האחרונות שהיא לא מנצחת בחוץ. לא רק קבוצות דרג שלישי כמו מכבי ת"א, אלא קבוצות כמו ליון, ולנסיה, איינדהובן, בנפיקה, דורטמונד, פורטו או מילאן. בקיצור, לא מזלזלים בקבוצה רוסית עשירה, כי הם לא מזלזלים (כמו האיטלקים) במפעלים המשניים. זניט זכתה בגביע אופ"א לפני שמונה שנים ועפה בקושי ברבע הגמר לפני שנה וחצי מול הזוכה סביליה.
.jpg)
ויטסל בירושלים, זניט לא מזלזלת (זניט, רשמי)
אבל מכבי ת"א לא הייתה בדרג השני גם בעונת 2013/14, ובכל זאת עלתה לשלב הבא אחרי שניצחה את שתי המדורגות הראשונות במשחק הבית, פרנקפורט ובורדו, ולכן חלק מבניית המסורת בגביע אירופה הוא לבנות הרתעה. כשהרוסים יראו כי טורפדו, לוקומוטיב וצסק"א עפו אצל קבוצות ישראליות בעבר, הם יבינו שלא מדובר בטיול לחמסין המדברי, אלא משחק קשוח מול קבוצה טובה.
את זה הם יבינו, אבל מכבי ת"א לא מבינה נתון אחר: סגנית האלופה ספגה ארבעה שערים בשלושת משחקי הליגה הראשונים שלה, ושער אחד לפחות בכל אחד מתשעת משחקיה הרשמיים האחרונים. הקבוצה חיפשה מגן שמאלי – כשיש לה שניים – והתעקשה לא למצוא בלם שהיה משדרג אותה כרגע (טיבי פצוע, בן חיים מעבר לשיא ופיליפנקה מאכזב). זה לא סגל בלמים שיספיק למאבק מול ב"ש בליגה, אז בבית יוקרתי בליגה האירופית?
מה דעתך על הכתבה?