מייקל פלפס או אורי ששון? אין פה בכלל שאלה, ששון לוקח בהליכה. הרי אנחנו ישראלים, מה היינו עושים עם בן אדם שכל בוקר, עוד לפני שהתעוררנו, היה מביא מדליית זהב, ואם היה מתדרדר חלילה לכסף, היה מדובר בעילה להתאבדות המונית, בכיכר העירייה?
עם שפע כמו של פלפס היינו עומדים בצד, חיוך נבוך על הפנים, ראש הממשלה היה מתקשר לברך בפעם הראשונה, בפעם השנייה, בפעם השלישית כבר היה שולח את המזכירה. מבטיח לכם שאחרי החמישית, מרוב שעמום, היינו מזפזפים לבדמינטון.
אנחנו צריכים את האושר שלנו במנות קטנות, מזוקק, מכוון לפה עם טפטפת, כמו תרופה לגור חתולים. הרופא הרי אסר עלינו להיכנס לאופוריה, זה מסוכן לבריאות.
אורי ששון הוא בדיוק הפרוספקט, עונה לכל דרישות המכרז. ניסיתי להיזכר מאיפה הוא מוכר לי, הייתי בטוח שנפגשנו באיזו תחנה ואז כשעמד על הפודיום ונישק את המדליה, ירד האסימון.
ששון וסמדג'ה חוגגים. הרבה יותר מסתם ספורט (אסף קליגר)
פגשתי את ששון בצבא מתחת לאלונקה, הוא הראשון שמיהר לתת כתף בריאה. נתקלתי בו בכביש המהיר כשהיה לי פנצ'ר. הוא עצר את המכונית ושאל 'אחי, צריך עזרה'. הוא האיש שתמיד מלמלנו מאחורי גבו 'איזה גבר'.
ששון הוא ישראל ישראלי ולא בגלל המדליה כמו הקלאס, הסטייל. תחשבו כמה מאיתנו היו קופצים לשמיים אחרי ניצחון טעון על יריב מצרי, פוליטי. משחררים אמוציות של לחץ אדיר, אולי מגניבים שמחה לאיד. היה פה הרבה יותר מסתם ספורט.
ששון ניגש ללחוץ יד, שמר על איפוק, קד קידה ונעלם בחדר ההלבשה. לימדו את כולנו לכבד את היריב, גם אם הוא משחק מלוכלך, מעטים מאיתנו זוכרים את זה בזמן אמת.
ששון הוא לא כישרון מטורף כמו פלפס וגם לא סופרסטאר כמו טדי רינר, האלוף האולימפי, הצרפתי. הוא לוחם ג'ודו, אולי הספורט הכי ישראלי שיש.
שוב אין פה שום קשר ליופי, או ניחוח של כוכבים הוליוודים. אצל רוב המתחרים ג'ודו הוא מכונאות רכב. ספורטאים מזיעים, שמתעקשים להחזיק כמה שיותר חזק בשרוולו של היריב, אולי בסוף הוא ייקרע.
ששדון והדגל. הכי ישראלי שישי (אסף קליגר)
לכן זה ענף שמתאים לנו כשאנחנו בשיאנו. אנחנו עקשנים, מתקרצצים. גם אם יפילו, נמשיך לקום ולהיאחז בקרנות המזרון. כמה שניסו להעלים אותנו מהמפה, תמיד חזרנו לתמונה, סיפורה של מדינה.
אז יגידו שאנחנו פרובינציאלים, חסרי פרופורציות, אלה שחוגגים מדליית ארד כמו זכייה בגביע העולם, אבל אני משוכנע שביום שישי, אחרי ניצחון דחוק על יריב קובני, רבים מאיתנו חוו מעיכה רצינית בגרון. הם ראו את ששון חוגג ונזכרו בבום מה זה להיות ישראלי גאה.
מה דעתך על הכתבה?