סימונה פיאנג'יאני מתחיל לחשוף את הפן הטקטי של יחסיו עם הנהלת ירושלים. כולנו מכירים הרי איך נראות פוליטיקות של מאמן ישראלי שלא מבסוט מהסגל שלו: הוא מגלגל עיניים בראיון שאחרי עוד הפסד, אומר ש"הוא לא רוצה לדבר על שחקן זה או אחר" אבל אז מדבר עליהם וזורק לאוויר משפטים מסתוריים כמו: "מי שצריך לקבל החלטות יודע את זה".
אבל איטלקים, איך הם עושים את זה? הרי ברור שבכל פגישת עבודה של פיאג'יאני עם גיא הראל ואורי אלון נוכח בחדר פיל בשם אמארה סטודמאייר. המאמן יודע שסטודמאייר אינו עוד שחקן אלא בעלים שירד לפרקט, מודע לכבוד שנגזר מעברו המפואר ומבין שהתועלת שלו למועדון היא קודם כל כלכלית ושווקית. רק אתמול פורסם ב"גלובס" שלצד כמות שיא של 7,000 מנויים עונתיים, ההחתמה של סטודמאייר הביאה לרווח נוסף בדמות מכירה של תאי צפיה בארנה לאמריקאים עשירים בעלות של כ-100,000 דולר לשנה.
- פיאנג'יאני: "היה שבוע אכזרי, אין תירוץ להפסד"
- לברון התעורר, קליבלנד ניצחה את שארלוט
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
פיאג'יאני מבין את העסק ולכן צוטט באותה כתבה כאומר: "מאמן שמציעים לו שחקן כמו אמרה סטודמאייר ואומר 'לא' הוא אחד משני דברים: טיפש או חסר ביטחון". אתמול, אחרי התבוסה לאשדוד מעוררת ההשראה, פיאג'יאני המשיך באותו קו של להחמיא לסנטר שלו בכל מחיר, אפילו אם הוא סיים ערב עלוב של ארבע נקודות עם 1 מ-7 מהשדה ב-27 דקות, וציין את העובדה שסטודמאייר היה מהיחידים שהתאמצו בהגנה ואף השתטח על הפרקט בשלב מסויים.
קשה לי להאמין שפיאג'יאני רוצה לסיים את העונה הזו עם סטודמאייר כסנטר הפותח שלו. האיש עומד על ממוצעים של 5.7 נקודות ושבעה ריבאונדים ב-28 דקות בליגה ב-25% בלבד מהשדה. זה פחות נקודות ואחוזים מהשדה כמעט מכל סנטר ששיחק בירושלים בעשור האחרון: מריו אוסטין, טרנס מוריס, ג'יימי ארנולד, דיון תומפסון ואיליי הולמן. היחיד שנופל ממנו סטטיסטית הוא ג'ון תומאס, שהחליף באמצע העונה את ג'רוויס ורנאדו ב-2012 ובגיל 35 רשם 5.5 נקודות ו-3.7 ריבאונדים ב-15 דקות בלבד.
פיאנג'יאני. לא יכול לבקר את הכוכב (דני מרון)
סטודמאייר פשוט לא מהווה איום בהתקפה, וזה מקרין על כל המשחק הירושלמי. ההגנות היריבות הפסיקו לתת לו כבוד ומרשות לעצמן ללחוץ את הגארדים של פיאג'יאני, מה שגורם לבר טימור ויותם הלפרין לאבד כדורים ולצבור תסכול. קרטיס ג'רלס וג'רום דייסון עוד מצליחים להסתדר עם הלחץ ולדפוק שלשות, אבל הקבוצה שלהם תקועה על 70 נקודות בממוצע בשלושת המשחקים האחרונים (שניים בליגה ואחד באירופה) שנגמרו בהפסד.
מצד שני, סטודמאייר הוא פקטור משמעותי בהגנה, פחות בשמירה השחקן שלו ויותר בעזרה על אחרים ובשינוי זריקות. הוא היה היחיד ששמר בתבוסה לאשדוד בזמן שליאור אליהו, יותם הלפרין והאחרים הציגו הגנה שעורייתית. ההחלטה שירושלים צריכה לקבל לדעתי, ונראה שגם פיאג'יאני מכוון לשם בהתנהלות שלו מול ההנהלה, היא להחתים סנטר נוסף לצד סטודמאייר, כזה בעל אוריינטציה התקפית ומשחק פוסט אפ שבא לו טבעי ולא נכפה עליו. בירושלים בטח אוכלים עצמם על השחרור של יינסי גייטס, שהיה יכול להתאים בול למשבצת הזו אבל היי- אוטוטו נגמרת הליגה הסינית וצונאמי של סנטרים ישטוף את אירופה.
מה דעתך על הכתבה?