יום לא פשוט עובר על העם ההולנדי. בזמן שעיני העולם מופנות לעבר הבית הלבן ודונלד טראמפ, בהולנד חוששים מהמשחק ב-21:45 (ישיר בספורט2) נגד בלגיה. לראשונה מאז שנות ה-80, השנים שאחרי הפרישה של יוהאן קרויף מהנבחרת, הולנד מארחת משחק כדורגל והיא אינה פייבוריטית בו. וזה לא סתם משחק: אמנם לא מדובר במשחק מוקדמות רשמי, אלא רק במשחק אימון, אבל היריבות בין שתי המדינות גדולה. זו יריבות תרבותית וגיאוגרפית קודם כל, ולצידה יריבות מקצועית.
בלגיה הפכה בשנים האחרונות להולנד של הכדורגל האירופי. הנבחרת שכולם רוצים לראות, עמוסת כישרונות וכוכבים ברמות הגבוהות ביותר, ושמצליחה עם ריבים פנימיים ומינויי מאמן הזויים לאכזב כל פעם מחדש. הולנד מגיעה למשחק מוכה וחבולה. אי ההעפלה ליורו האחרון היא רק צרה אחת. זה היה ונגמר, הבעיה היא שלא ברור מה יהיה הלאה. הנבחרת חסרה כישרונות גדולים שאמורים להיכנס לנעליים של רובן, סניידר, ואן דר וארט ו-ואן פרסי. והתחושה היא שכל מי שנגע בנבחרת רק רוצה לברוח ממנה: עוזר מאמן אחד, מרקו ואן באסטן, קיבל הצעה מפיפ"א ועבר לעבוד בשבילה. עוזר שני, דיק אדבוקאט, ברח לליגה הטורקית אחרי 3 משחקים תחת דני בלינד. והמאמן הלאומי עצמו, אותו בלינד, רחוק מלקבל אהבה: האוהדים מחכים שיוחלף, השחקנים לא מעריכים אותו, וגם המנהל הטכני בהתאחדות, האנס ון ברויקלן, מחכה להזדמנות להחליפו (ובעיקר לא יודע את מי יצליח לגייס לתפקיד).
הולנד מגיעה למשחק מוכת פציעות. אריאן רובן נשמר למשחק מול לוקסמבורג בראשון, קווינסי פרומס, דיווי פרופר, סטפן דה פריי ודריל ינמאט פצועים. היא כבר ברצף של 6 משחקים ללא ניצחון על השכנה מדרום, הפעם האחרונה שהולנד ניצחה היה ב-1997. לצד זה עומד המאזן הגרוע של הנבחרת תחת בלינד 6-2-6 (ובבית עוד יותר גרוע, ניצחון אחד בלבד לצד 5 הפסדים), והמספרים הלא טובים של הנבחרת באמסטרדם ארנה (בהשוואה למשחקים שנערכו ברוטרדאם ובאיינדהובן). רוברטו מרטינס, המאמן הבלגי, כבר אמר שלבלגים המשחק הזה חשוב והוא מתכוון לשתף את כל כוכביו. בהולנד חוששים מתבוסה משפילה שרק תחליש עוד יותר את האמון של הקהל בנבחרת ויחשוף שוב את מצב הכדורגל הלא טוב במדינה.
בלינד, כולם מחכים שילך (AFP)
הפערים בין הכדורגל בבלגיה להולנד, שבפעם האחרונה היו כה גדולים לטובת הבלגים לפני כ-30 שנה, מתבטאים גם בקבוצות. לבלגים 4 קבוצות בשלב הבתים בליגה האירופית, לעומת 3 להולנדים. הבלגים שולחים את האלופה אוטומטית לשלב הבתים בליגת האלופות, ההולנדים עומדים לאבד את הזכות הזו בעונה הבאה בשל התוצאות הגרועות של הקבוצות ההולנדיות באירופה בשנים האחרונות. ואולי חשוב מכל: הקבוצות ההולנדיות הפכו לבית גידול לכוכבים הבלגים הכי גדולים. ורמאלן, ורטונגן ואלדרוירלד גדלו בנוער של אייאקס. דריס מרטנס הגיע מפ.ס.וו לנאפולי, נאסר שאדלי ומוסה דמבלה מטוונטה ואלקמאר לפרמייר-ליג. כל אלה תופסים מקום של הולנדים צעירים, והולנד הפכה לכר גידול לנבחרות אחרות, כבלגיה, דנמרק, איסלנד ומרוקו על חשבון הנבחרת המקומית.
וברגעים קשים, כל שנותר לעשות הוא להיזכר ברגעים גדולים מהעבר. שער הסולו הענק של אדגר דווידס ב-5:5 המושלם ברוטרדם ב-1999, הניצחונות הכפולים במוקדמות מונדיאל 98' ובימים בהם הבלגים הביטו בהערצה אל מעבר לגבול וקינאו בנבחרת שהוציאה כוכבי על והגיעה רחוק בטורנירים גדולים. הולנד היא עכשיו האחות הקטנה, וכולם שואלים עצמם מתי זה שוב ישתנה?
מרטנס, עוד תוצר הולנדי בשירות בלגיה (AFP)
מה דעתך על הכתבה?