הפועל כפ"ס שלו צועדת עם מאזן עלוב של 0.67 גולים למשחק, ובסך הכל 22. עם הכלה החדשה מבית וגן, הוא כבר סופר שישה כיבושים בשני משחקים, מה שמעיד על חשיבות בניית הקבוצה ביוני-יולי.
שרון מימר בנה בקיץ את הפועל כפ"ס מחדש: 15 עזבו, 18 הגיעו. תחלופה שאין לה אח ורע, וכולה על פי משנתו של המאמן הצעיר. מימר מכריז חדשות לבקרים על אמונתו במשחק התקפי, השחקנים אותם בחר בתחילת העונה לא התאימו לכך, ומזלו הגדול הוא לא רק בכך שקיבל את השרביט בבית"ר – אלא בעיקר הסגל אותו בנה אלי טביב במיוחד עבור המאמן החדש.
רן בן שמעון לא הספיק למצות את הפוטנציאל הקיים בבית"ר, ומחליפו כבר נהנה מחן עזרא וישראל זגורי. השניים הללו מכדררים בחסד, ורק אם בית"ר תדע להביא את הכדור לפינות, הרי שמשם תיפתח הרעה ביום שני עבור הפועל ת"א של מנחם קורצקי. מימר מאמין בקווים, ויש לו לשם כך גם את עידן ורד ואודל, אנטואן קונט והייסטר, ובעיקר את איתי שכטר. האלשנדרה פאטו של הכדורגל הישראלי, זה שממוקם אומנם בשפיץ, אך עושה את כל הפעולות באגפים.
בעשרת המשחקים הרשמיים האחרונים שכטר כבש שמונה שערים, ודן איינבינדר שלושה. ההימור של אלישע לוי בנבחרת איפשר לקשר לסגל לעצמו את תכונת מיליון הדולר: תנועה מגל שני לעומק. איינבינדר הפך להיות ה"בוקס-טו-בוקס" הטוב בישראל. אם אריק סאבו יחדש ימיו ושעריו בספרטק טרנבה הסלובקית, וכשמכבי פ"ת יוצאת לאשקלון העיקשת, לטביב נחוץ ניצחון דחוף כדי לצמצם בעוד צעד את הפער מהלוזונים. השילוב של שני קשרים ה-50/50 הללו, איינבינדר וסאבו, עשוי להיות קטלני.
אם אודל, שכבש בשמונה העונות האחרונות שבעה שערי ליגה בלבד, נתפס כאכזבה, הרי שקונט – צעיר בעשור מאודל – הוא הצלחה גדולה בשל כדרור ישראלי פרוע. שני מגינים זרים לבית"ר. ומה יש לאדומים להציע? מה על הפועל לעשות? ראשית, לחלק כוחות ולקחת בחשבון שבית"ר כבשה כמעט מחצית משעריה בחצי השעה האחרונה. לתקוף בפתיחה, כדי לא לחזור למאזן המחריד מלפני אשדוד של אפס שערים בשלושה משחקים, אבל גם להימנע מהספיגה הסיטונית בחצי השעה האחרונה של המשחקים – 12 עד היום.
ההגנה של הפועל טובה יותר מזו של עשר קבוצות בליגה, ואף יותר מאלה של בית"ר ושל סכנין. ב-21:00 יהיה על האדומים להישמר מהאגפים של הצהובים-שחורים, ואין כמו אייל משומר לנעול את אגף ימין. אוראל דגני כבלם עם נטייה ימינה יתמוך, ולחן עזרא יהיה צפוף מול האקסית.
הצלחה גדולה, קונט (עדי אבישי)
אנדואסל, חלק התקפי שישאיר את האדומים בליגה (עדי אבישי)
אך יש גם מוטיב ממנו על היריבה מהבירה להיות זו שנשמרת ונזהרת: חוליית ההתקפה האדומה. לקורצקי יש עומק התקפי גדול מזה שהיה להפועל בעידן כבירי וגוטמן. טוטו תמוז, מייקל סיטון, איזקיאל אנדואסל, שחר הירש, דודו ביטון ועומרי אלטמן. סגל התקפי אדיר. תוסיפו את ג'ון צ'יבוייקה, שידע לכבוש בליגה טורקית מול אוסמנליספור המפתיעה, פעמיים מול קשימפאשה, פעמיים מול טרבזונספור ומול בורסהספור. תתפלאו, אבל להפועל הנוכחית יש פוטנציאל להפוך למכונת התקפה, וכל אחד משבעיית הסקוררים עוד ייתן את המנה המצופה.
בזכות החוליה הזו, הפועל לא תרד. אולי כבר הערב תחל ההפצצה. בהחלט ייתכן שבבוקר יום שלישי יתברר שהחלוץ המצטיין שהגיע מארה"ב הוא סיטון ולא שוינפלד ושהחלוץ הבכיר של מכבי חיפה היה אמור להיות השנה שחר הירש ולא פלט או רוקביציה.
צ'יבויקה, גם הוא יודע לכבוש (אודי ציטיאט)
מה דעתך על הכתבה?