מנכ"ל מינהלת הליגה, אורן חסון, מצהיר שהמנהלת בניהולו היא סיפור הצלחה. זה ברור, על הצהרות אין מע"מ, הבעיה היא המציאות: בשנתיים וחצי שבהן קיימת המנהלת, שני מועדונים ביקשו את הגנת בית המשפט מפני נושים. אשקלון השלישית לכאורה, זה רק עניין של זמן.
הסיפור של הפועל ת"א חייב להיות מקרה בוחן לכל האשליה האופטית הזו של כדורגל ישראלי, מקצועי ומקצועני. באים אנשים עם גחמה, עם תחביב, ומסתלבטים על האוהד, ובעיקר על כספי ציבור. לבעלים שהיו אנונימיים לחלוטין, אפילו כמו יעקב שחר, נפתחו שערי הכנסת והשלטון. היחסים בין בעלי מועדוני ספורט בישראל לבין הרשויות הם הון שלטון במרעו. חברי הכנסת הם משרתים בזויים שלהם, ומקדמים כל אינטרס בחקיקה ובהגנה. דוגמה: תקנת המס שמתירה להעסיק כאן זרים ללא מס על 107 אלף הדולרים הראשונים בשכרם, ועל היתרה מס מרבי של 25%. לספורטאי מקומי, אין את הבונוס הזה, גם לא לעומרי כספי בארה"ב.
ההתפרקות של הראל אחזקות בע"מ, חברת הניהול של הפועל ת"א, היא לא הפתרון, היא רק מעצימה את הבעיה. הרשות לבקרת תקציבים לא ידעה; מנהלת הליגה לא ידעה; ההתאחדות לכדורגל לא ידעה; ועדת הרישוי לבעלי מועדונים לא בדקה את ההון האישי של אמיר כבירי וחיים רמון; והיועמ"ש לא ידע.
התיק הזה יידון בבית המשפט המחוזי – וזו הבעיה, כי שם זה ייקבר. התיק הזה חייב להיחקר בידי צח"מ של יחב"ל. חייבים לחקור מעבר לשערורייה הכספית והניהולית. כל הרשויות שצוינו לעיל שתפו פעולה במשך שנים, עם תרבות של חפיף, של העלמת כספים, של התחשבנות כפולה שנעשתה באמצעות עפרונו עטוי המחק של החשב בהתאחדות. שישה מחברי הנהלת המינהלת הם גם חברי הנהלת ההתאחדות. הם משתפים פעולה עם שרים וח"כים. הטוטו, שהוא בנק הספורט של ישראל, לא טורח לברר מה באמת קורה במועדונים, שאת ההימורים על משחקיהם הוא מפיץ בעיקר לאוכלוסיות מוחלשות ולנערים שחולמים בגדול. מדובר כאן במיליארדים של כסף ציבורי. מה שיקרה בבית המשפט המחוזי זה כסת"ח. הנושים יוותרו על הרבה כסף מהחוב, מני וייצמן ישלם את הערבויות האישיות כדי לסתום לאנשים פיות. כדי שלא תהיה חקירה אמתית.
הם לא ידעו, ראשי המנהלת וההתאחדות (ערן לוף)
משטרת ישראל, הפרקליטות ובתי משפט, שלחו את צמרת השלטון במדינה למאסר על עבירות שקשורות בעשרות אלפי שקלים. בספורט הישראלי מתבצעות לכאורה עבירות במיליארדי שקלים. אבל את המנגינה הזו פוחדים להפסיק. זה גדול מדי, זה עצוב מדי, זה מושחת מדי, זה מסובך מדי. פתאום מגיעים למצב שמשרד פרסום של יו"ר המנהלת, יורם באומן, זוכה במכרז פרסום של ההסתדרות. מי בחר בו? עופר עיני היה בין הממליצים, אחיו היה בין המחליטים. זו דוגמה איך עושים עסקים בין שני אישים שמנהלים את הכדורגל בהתנדבות.
אמיר כבירי הוא ילד לא אפוי בתחום ניהול הספורט, עמותת האדומים הביאה אותו כדי שירכוש את הפועל ת"א. נפגשתי איתו פעם אחת בחיי, זה היה שבוע אחרי שרכש את המועדון. הבטחתי לו שבשנה אחת הוא ישרוף 40 מיליון שקל. טעיתי ב־15 מיליון. קורה, אני רחוק מלהיות גאון.
מגנים על מועדונים שלא בצדק, חסון (עדי אבישי)
לפני הרבה שנים פנה אלי גד זאבי וביקש להיפגש לפני שהוא רוכש את בית"ר ירושלים. נפגשנו בבית קפה בהרצליה, הזהרתי אותו מגזענות, "לה־פמיליה" והכדורגל הישראלי. הוא גיחך, ושאף עשן מהסיגר. שנה בבית"ר עלתה לו 62 מיליון שקל, מהבית; עם רובי שפירא נפגשתי ארבעה ימים לפני התאבדותו. הוא סיפר לי ששפך 140 מיליון שקל על הפועל חיפה ושנגמר לו הכסף. אמרתי לו: 'צא כל עוד אתה על הרגליים. זה קרה ביום שני. הוא אמר לי שהוא נוסע לניגריה, יחזור ביום ראשון ויזרוק את הקבוצה. ביום שישי, הוא בלע את הקנה של הרובה שלו.
אלו רק דוגמאות לאנשים עם חלום שסיימו על הגבות, או בבור. יש עוד הרבה בכדורגל ובכדורסל. אם התיק של הפועל ת"א, לא יגרום לפיזור המנהלת וההתאחדות, קריסות נוספות בכדורגל ובכדורסל הן רק ענין של זמן. וכפי שכבר אמר שופט עליון: בית משפט טוחן לאט, אבל טוחן דק. זה המצב, ימשיכו לשקר אותנו.
מה דעתך על הכתבה?