ב-21:00 ייערך דרבי הליגה ה-151 מאז קום המדינה, ונדמה שגם הדרבי הראשון שבו הפער התקציבי-מקצועי הוא הגדול ביותר בתולדות משחקי הדרבי התל אביבי – כזה שמעורר את השאלה האם מכבי ת"א תשבור את השיא שאותו הישוותה בדרבי האחרון ותנצח את הפועל ת"א בהפרש גדול מחמישה שערים.
זקני הדרבי יגידו מיד שאין דבר כזה. גם בפער גדול יותר היו דברים מעולם, דרבים לא הגיעו לכדי הכרעה ברורה מראש, וכמובן שהיו גם הפתעות מהדהדות. אותם זקני הדרבי, שאת חלקם הטרדנו אתמול, התעקשו כי לקלישאה ש"לדרבי חוקים משלו" יש יותר מאשר אחיזה במציאות: המציאות אוחזת בה.
כשהכוכבים ישבו ביציע
במאי 1972 התקיים דרבי כזה, שכמעט הגשים את עצמו, אבל רק כמעט. הפועל ת"א נשרכה בתחתית, ומכבי ת"א הייתה במקום הראשון, עם אופציה לנצח בדרבי ולזכות באליפות. הפועל הופיעה לדרבי עם הרכב טלאים. ביציע ישבו הכוכבים פייגנבוים, פרימו, קלדרון, בורבה ושים בן יהונתן, ועל המגרש שיחקו ילדים כמו איציק וולף והבלם משה שלומן. מאחר ופרימו לא שיחק ומאיר ברנר המנוח כן שיחק, כולם נזכרו ב-5:0, שנתיים וחצי קודם לכן, רק שיחזקאל חזום דאג להבקיע ראשון, דווקא לזכות הפועל, ולמרות רביעייה של מכבי, שחיטה אמיתית לא הייתה שם. גם אורי סלימן, היה אז ילד, אבל בצד הצהוב-שחור (ככה שיחקה מכבי אז): "הייתה לנו קבוצה כל כך טובה שלא הפריע לנו אם הם יגיעו למשחק או לא יגיעו. היו לנו 11 שחקנים שמתוכם היו כמה מהסגל של מקסיקו 70', ועדיין, אף פעם לא דיברנו בלשון זלזול. לא חשבנו שהיריבה תהיה נחותה וננצח בקלות. אף פעם בדרבי אין תחושה של לתת בראש".
כמו תמיד בתל אביב, ההגמוניה החליפה צדדים. בנובמבר 1980 דרסה הפועל את מכבי 0:3 עם צמד של שבתאי לוי והגומלין, ערב פסח 1981, הריח מאליפות אדומה ראשונה מזה 12 שנה, ובעיקר מריח של נקמה על ה-5:0, גם בגלל שמכבי קרטעה למחזורי הסיום.
לא מחק את ה-0:5, לנדאו (עדי אבישי)
הפועל עלתה ליתרון מהיר, ולא סתם יתרון. משחזר כובש השער, גילי לנדאו: "למה אני זוכר את הגול? כי הוא היה מרהיב ביופיו וסליחה על הצניעות. שמר עלי אלון קפלן. עצרתי בחזה, הקפצתי בעקב מעליו, לא נתתי לכדור ליפול על הרצפה, ובעטתי. הכדור נתקע בלולאה ליד החיבורים. השער הובקע לכיוון שער 11". ברור גם שלנדאו ישכח את העובדה שלא השפלה ולא אליפות – היא הושגה מאוחר יותר. מוישיק שווייצר השווה ל-1:1 והשאיר את ה-5:0 מ-1970 במוזיאון.
סינדרלה בגמר הגביע
זה היה עוד מתאבן. ב-1988 נפגשו השתיים בגמר הגביע. מכבי הגיעה מוכה, שלושה שבועות לאחר שספגה תבוסה של 10:0 ממכבי חיפה, ולמרות שהצליחה איכשהו לעלות לגמר בפנדלים מול שמשון תל אביב, התחושה הייתה של דאבל קל להפועל והשפלה למכבי, בפרט כאשר היה ברור שהמנג'ר גיורא שפיגל יסיים את תפקידו.
רק דבר אחד לא נלקח בחשבון: זו הייתה הפועל. ולמרות האליפות, משכורות לא שולמו, או כפי שמשחזר כובש שער היתרון לזכותה, מיקי בן שיטרית: "הגענו לגמר אבל היו הרבה בעיות. לצערי, הייתה הרגשה מאוד לא טובה כל השבוע. מה שהמאמן, שניאור ז"ל, אמר לנו: 'חבר'ה, אם אתם שובתים ולא תתאמנו, אתם יכולים לאבד הרבה דברים. זה כרטיס הביקור שלכם גם לשנה הבאה'. אי אפשר היה לעשות אצלו חוכמות. הלכנו על הקו שלו. רק מה, לצערי כמה שחקנים שבתו באותו שבוע, ובצדק. יוסי זאנה הגיע לגמר עצבני ואלי כהן היה באותו יום בבית ברנר. זה לא הלם אותנו ולא היה מקצועי".
מושיק שווייצר, לא התבזה בדרבי (דני מרון)
ואכן, עוד לפני המחצית היכה כדור אדיר של מיקי כהן בחיבורים ומיד לאחר פתיחת המחצית השנייה נפל כדור ברחבה לבני טבק, ואצלו לא היו חוכמות: נגמר 1:2 והגביע צהוב.
ב-1994 הגיעה הפועל ת"א לדרבי עם מאזן חובה מפחיד. שמונה דרבים רצופים (שלוש שנים) ללא ניצחון, מתוכם שבעה הפסדים והפרש שערים 2:17 למכבי, כשבין השערים גם שני שערים עצמיים של האחים דוד וגל הרשליקוביץ'. מכבי התחילה את העונה מגומגם וסיימה באליפות, הפועל הגיעה עם הרכב מאוד צעיר, ואיכשהו הדהימה את מכבי עם 2:4 מהדהד, כולל שער של קז'ימיש מוסקאל בין רגליו של שורה אובארוב.
שרון מימר היה אז בהרכב של הפועל: "הייתה דומיננטיות ברורה שלהם. זה מייצר סימפטום ואתה אומר לעצמך: 'עוד פעם זה יקרה'. לא היה פחד או פאניקה. התחברנו במשחק הזה, ובאותה שנה שינינו את המומנטום. שנה אחר כך הם זכו בדאבל, ושם הגענו עם הרבה ילדים ועמדנו איתם בכבוד, 0:0. היינו ממש נחותים אז, אבל לא במצב של היום, שממש אין כוחות".
מימר, היה שותף לסוף בצורת בדרבי (עדי אבישי)
רמי דואני, מהאוויר
למחזור האחרון של עונת 2006/7, הגיעה הפועל ת"א על האדים. עונה מוזרה, שהתחילה עם יצחק שום, הסתיימה עם ניר לוין על הקווים. בדרך עברה הקבוצה את שלב הבתים באופ"א וזכתה בגביע המדינה, אבל הקבוצה הייתה עמוסת בעיות והסתמן פירוק מקצועי: השוער והסמל שביט אלימלך הושעה, הסתמן כי שחקנים יימכרו – ורמוט, טועמה וברדה עזבו מיד לבלגיה – ולמשחק האחרון הגיעה הפועל עם הרכב מצחיק: דני בונדר בלם, רמי דואני לידו, ביברס נאתכו בהרכב – שלושתם ילדים בני 19 – עאמר מנצור עלה מקצה הספסל, ויוסי אבוקסיס, במה שהפך למשחקו האחרון בליגה מקצוענית בהרכב.
מכבי כבר חלמה על ניצחון מכריע וברור, שייתן לה ניצחון שני בדרבי באותה עונה, לא עניין שבשגרה. במחצית היה 0:3, רק להפועל. ולא סתם: את השער השלישי כבש דואני, הבלם, בבעיטה מהאוויר. ניר לוין: "פגשתי לפני שבועיים את אליניב ברדה. ב-0:3 הוא החמיץ הזדמנות מצוינת. אם הוא שם את הגול הזה, אנחנו גם מסיימים לפניהם בטבלה. נכון, הייתה תחושה לפני המשחק שזו עלולה להיות מכה עם ההרכב שעלינו".
יש להפועל ת"א אוהד שרוף, בעלים לשעבר, בשם שמעון ציטרון. אין דרבי שבו הפועל מגלה עליונות – וזה לא קרה כבר די הרבה זמן – שהוא לא מכה על חטא ש"חרפת החמש" – כך זה מכונה בקצרה – לא נמחקה. הפועל תמיד תפספס הזדמנות שמכבי לא תעיז לפספס. כך היה בדרבי של פברואר 2010.
דואני, דרבי בסימן מחיצה (דני מרון)
הפועל הייתה אז בשיאה: היא שיחקה את הכדורגל הטוב ביותר שלה בהיסטוריה, עברה את שלב הבתים בליגה האירופית כשהיא מסיימת ראשונה לפני המבורג וסלטיק, היו לה תצוגות כדורגל מהממות וכל העונה הזו נגמרה בשער אליפות של ערן זהבי בטדי ודאבל מזהיר. בתווך היה הדרבי. בדקה ה-30 היה 0:3 להפועל. חזק, מהיר ואלגנטי, אפילו משפיל. לאלה, שכטר ודה סילבה, תוך פחות מרבע שעה, עד שבא יובל אבידור ועשה 3:1.
לירן שטראובר נזכר: "זה היה משחק הזוי, זה משחק שהיה יכול להשתנות לגמרי. הגנה לא הייתה לנו והם עשו מה שהם רצו. אנחנו הגענו להזדמנויות ויכולנו בדקה ה-43, כשהחמצנו פנדל (מאור בוזגלו), לעשות 3:2. היינו בהלם טוטאלי. ותבין שהיו לי עוד עצירות של אחד על אחד. כל מה שרצינו זה לא להיות מבוזים במשחק הזה".
בוזגלו, מאור בוזגלו, היה זה שצימק בסוף ל-4:2 באחד הדרבים המפוספסים של הפועל ת"א מאז ומעולם.
לאלה, חגג על מכבי (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?