בפעם הראשונה בהיסטוריה שתי קבוצות פתחו את פלייאוף ה-NBA עם מאזן של שמונה ניצחונות משמונה משחקים. גולדן סטייט וקליבלנד ממשיכות את הדומיננטיות שלהן בשנים האחרונות ונראה שהליגה הטובה בעולם מתחלקת לשתיים – ליגה אחת של הקאבלירס והווריירס וליגה אחת של שאר הקבוצות, שנאבקות ביניהן על הזכות להפסיד בגמר האזורי.
גולדן סטייט רשמה סוויפים על פורטלנד ויוטה, בהם קלעה 115.3 נקודות בממוצע ב-48 אחוזים מהשדה עם 16.5 נק' הפרש. קליבלנד המטירה 114.5 נק' בממוצע על הראש של אינדיאנה וטורונטו ב-49 אחוזים מהשדה בפער של 9.6 נק'.
נדמה שיש קשר הדוק בין היכולת העילאית שמפגינה קליבלנד לזו של גולדן סטייט, וכן להיפך. כל אחת מהן גורמת לשנייה להגיע לקצה גבול היכולת. כשסטף קרי, קווין דוראנט ושות' רואים את היכולת שמפגינים לברון וחבריו, זה מדרבן אותם להתעלות ולתת הצגה משלהם. התחרות היא 'מי יותר מושלמת'. בנוסף, אף קבוצה לא רוצה להפסיד משחק אחד יותר מהיריבה הצפויה בגמר ולבוא בעמדת נחיתות מסוימת. אלו הסיבות שגורמות ליכולת האדירה שמפגינות האלופה וסגניתה.
אם זה מה שראינו בשני הסיבובים הראשונים, נותר רק לדמיין איך תיראה סדרת הגמר בין השתיים. זו תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה שתי קבוצות נפגשות עונה שלישית ברציפות בגמר, והיריבות שהתפתחה בהתאם הובילה לעקיצות ההדדיות בימים האחרונים. תגידו, אי אפשר לדלג על הגמרים האזוריים ולגשת ישר לדבר האמיתי?
לברון וקרי. אפשר כבר להפגיש ביניהם בגמר? (AFP)
"אין ואקום בכדורסל"
בקלישאה "אין ואקום בכדורסל" השתמש כנראה כל מאמן כדורסל לפחות פעם אחת, אך מאמן סן אנטוניו גרג פופוביץ' הכניס בה משמעות ושכלל אותה לרמה אחרת, כמו שעשה פעמים רבות עם לא מעט מונחים ומושגים במהלך הקריירה.
כשטוני פארקר נפצע במהלך המשחק השני בסדרה, זה נראה כמו מכה קשה ממנה הספרס יתקשו להתאושש, אולם במקום לבכות את מר גורלו, פופוביץ' שלף מספר פתרונות שסייעו לו להתגבר על חסרונו של הרכז המוביל והמנוע של הקבוצה.
פופוביץ'. יודע לשלוף מהשרוול במאני טיים (Gettyimages)
דיונטה מארי בן ה-20 הוקפץ לחמישייה וגילה יכולת סבירה, בזמן שפטי מילס אומנם המשיך לעלות מהספסל (לפחות עד המשחק החמישי), אך קיבל יותר דקות. את קוואי לנארד הזיז המאמן בדקות מסוימות לעמדת הרכז ואמר "הגיע הזמן שגם יעשה את החברים שלידו יותר טובים", וג'ונתן סימונס קיבל לא מעט דקות בעמדה 4 כדי להתמודד עם ההרכבים הנמוכים של יוסטון וגם כדי לשים על המגרש ארבעה שחקנים שיכולים להוביל את הכדור ובכך להתגבר – לפחות באופן חלקי – על חסרונו של הרכז הבכיר.
ואם כבר הזכרנו את סימונס, יכול להיות שבזכות הפציעה של פארקר, סן אנטוניו קיבלה סוף סוף את סימונס. הצוות המקצועי של הספרס ניסה ללא הצלחה בשתי העונות האחרונות לשלב את השחקן המוכשר והאתלטי בתוך הסיסטם הספרסי, ויכול להיות שדווקא המשחקים הללו (במיוחד אם הקבוצה תמשיך לסדרה עם גולדן סטייט) יובילו לפעולה המיוחלת. 3.8 נק' היו לגארד בממוצע בסדרה בסיבוב הראשון מול ממפיס, מול הרוקטס הממוצעים טיפסו בצורה משמעותית והוא עומד על 12.2 נק'.
אז יכול להיות שהספרס לא יעברו את חצי הגמר או שיתקשו לתת פייט לגולדן סטייט בגמר, אבל פופוביץ' העביר לנו בפעם-המי-יודע-כמה שיעור בניהול קבוצה ובהתנהלות מול השחקנים.
הכי טוב בבית
בשלושת המשחקים שנערכו בבוסטון במסגרת הסדרה של הסלטיקס מול וושינגטון, שמרה הקבוצה של בראד סטיבנס על מאזן מושלם וניצחה בפער של 14.6 נק' בממוצע. בשני המשחקים שהתקיימו בוושינגטון ניצחו הוויזארדס בהפרש אדיר של 23 נק'. שלושה משחקי בית היו לסן אנטוניו מול ממפיס בסיבוב הראשון, את שלושתם היא ניצחה בהפרש של 18.6 נק' בממוצע, בשלושת המשחקים שהתקיימו בממפיס ניצחו הגריזליס פעמיים ורק באחד מהם רשמו הספרס ניצחון דחוק.
גם בסדרות בין טורונטו למילווקי ובין וושינגטון לאטלנטה קיבלנו מגמה דומה, לפיה קיים פער גדול ביכולת של הקבוצות בין משחקי הבית למשחקי החוץ, וכל אחת מהן מנצחת בהפרשים גבוהים במגרשה הביתי.
תומאס והסלטיקס חוגגים. ביתם הוא מבצרם (AFP)
ההבדל בין משחקי הבית למשחקי החוץ הוא טבעי, מובן ומוכר, אך נראה שהעונה הוא קיצוני הרבה יותר ונראה שיש לכך שתי סיבות התלויות אחת בשנייה. הראשונה, המאמנים מסתמכים יותר על משחקי הבית ולכן כשהם בפיגור במשחק חוץ הם מתייאשים מהר ומורידים מוקדם את הכוכבים לספסל, מה שמונע כל סיכוי לקאמבק וגם גורם להפרשים הגבוהים.
השנייה והחשובה היא שהאיכות של חלק הקבוצות פחתה, ואולי גם הניסיון של השחקנים. בעוד שלקבוצות חזקות ומנוסות יש חוסן מקצועי ומנטלי המאפשר להן לצמצם באופן משמעותי את הפער בין משחקי הבית למשחקי החוץ, קבוצות פחות טובות חייבות זריקת אנרגיה ותחושה ביתית כדי להתעלות. דוגמה טובה לכך היא מכבי ת"א הגדולה בעידן שאראס ופארקר, שהחזיקה באחת העונות במאזן חוץ יותר טוב מאשר המאזן שהשיגה ביד אליהו.
תחזיות לגמרים האזוריים
גולדן סטייט – סן אנטוניו: כבר שלוש עונות מחכים כולם לסדרה בין הווריירס לספרס, אך הפציעה של פארקר והקרב המתיש של הטקסנים מול יוסטון בשילוב היכולת האדירה שמגלה הקבוצה מאוקלנד לא משאירים מקום להתלבטות. בשלב זה הספרס ב-2:3 על יוסטון, לדעתנו הם יעלו לגמר וייכנעו 1:4 לגולדן סטייט.
קליבלנד – בוסטון: הסלטיקס עושים העונה צעד נוסף בהתקדמות הנפלאה של המועדון בשנים האחרונות, רק שכרגע זה עדיין לא מספיק כדי להתמודד עם הקבוצה של לברון ג'יימס. למזלם הם יארחו את שני המשחקים הראשונים, בהנחה שאכן יעברו את וושינגטון מולה הם ביתרון 2:3, ולכן יצליחו לנצח פעם אחת ולהימנע מסוויפ לא נעים. 1:4 לקליבלנד.
מה דעתך על הכתבה?