אירוע הובלת ארון הקבורה המסמל את ירידת הפועל תל אביב לליגה הלאומית על ידי חלק מאוהדי מכבי תל אביב זעזע את אחד השחקנים הגדולים בעבר של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל יוסף גולדשטיין, שאמר: "כשראיתי את התמונות ממסע ההלוויה של חלק מאוהדי מכבי תל אביב שלבשו בגדים צהובים, הזדעזעתי ונפגעתי עד דמעות. זה מעשה בלתי נסלח ואני מחזיר את החולצה הצהובה שקיבלתי לפני מספר חודשים ממכבי תל אביב חזרה".
"הגועל נפש בצהוב שראיתי אינו מצדיק שחולצת מכבי תל אביב הצהובה, לזכר הטלאי הצהוב תהיה בתוך ארון הבגדים אצלי בבית", אמר גולדשטיין. "אני חש כאב ובושה וחוזר לצבע הכחול הראשון של מכבי תל אביב, שזה דגל המדינה האהובה ולא של אוהדים שמזהמים את זכר קורבנות השואה".
מה המחשבה הראשונה כשראית את מסע ההלוויה והשמחה לאיד?
"יש לי המון חברים לאורך השנים, שחקני עבר של הפועל תל אביב איתם אני שומר על קשר עד היום כמו אשר'קה בלוט, רחביה רוזנבויים ואחרים שמלבד יוקרה עירונית, היינו חברים טובים כמו רוב שחקני מכבי עם אלו של הפועל. לא יודע איך אוכל להביט להם בעיניים, זה לא נורמלי".
מהו סיפור החולצה הצהובה הראשונה שלך ושל מכבי תל אביב?
"באמצע שנות ה-40 על פי המוכר, מכבי ת"א שיחקה תקופה קצרה בצהוב לזכר הטלאי הצהוב באירופה. הסיפור שלי הוא משנת 1950 כשהקבוצה קיימה מסע משחקים ארוך ביוגוסלביה ובשווייץ שם שיחקנו נגד לוזאן, שהופיעה בתלבושת צהובה מרשימה. יוסל'ה מרימוביץ' קיים אסיפת קבוצה ושאל אם אנחנו מוכנים לשוב לתלבושת צהובה כדי להמשיך את זכר השואה והטלאי הצהוב. כולם הסכימו וכשלוזאן הגיעה לישראל, הביאה סט תלבושת בצבע צהוב והמסורת הצהובה החלה.
"אין דבר כזה להכתים את זכר השואה. באמצע שנות ה-50 שיחקתי כמקצוען בריינג'רס יוהנסבורג בדרום אפריקה. באחד ממשחקי הדרבי קרא לעברי שחקן יריב 'יהודי מטונף', ולאחר מספר דקות פצעתי אותו בכוונה והשופט ששמע את דבריו קודם התעלם ולא הרחיק אותי. למרות ניסיונות לסולחה והגעתו של השחקן המקלל לבקש סליחה בביתי, לא הייתי מוכן לסיים את הפרשה ואמרתי לו כי אמר את מה שחשב וסליחה אינה באה בחשבון".
יצויין כי אח של יוסף גולדשטיין, גם הוא שחקן מכבי ת"א חיים גולדשטיין, נפל במלחמת השחרור.
מה דעתך על הכתבה?